ילדים דו לשוניים רבים מופנים לקלינאי תקשורת עקב קושי/איחור ברכישת השפה העברית ואנשי המקצוע מתקשים לאבחן את יכולתם השפתית של ילדים בגיל הרך באופן מלא, מדויק ומהימן. אי יכולתנו לבדוק את שפת האם של הילד וחוסר מידע בנוגע לרקע ההתפתחותי של הילד, התשומה הלשונית לה הוא חשוף, זהותו ויכולותיו הלימודיות מובילים לתת ויתר-אבחון של ילדים דו לשוניים (1) .
מחקרים קודמים הראו ששאלוני הורים סיפקו מידע מהימן ומדויק בנוגע ליכולות השפה של ילדיהם (2) יתרה מכך, מידע שנאסף לגבי יכולות הילד הדו לשוני בשפת האם היוו גורם מבדיל בין ילדים לקויי שפה לילדים בעלי התפתחות שפה טיפוסית (3). שאלון
שיטת המחקר: שאלון
BIPAQ- Bilingual Parents Questionnaire (Abutbul-Oz, Armon-Lotem & Walters, 2012)
הותאם לשימוש בישראל כתשובה לאתגר האבחוני הנ"ל. הוא מכיל חמישה חלקים המספקים מידע דמוגרפי, רקע התפתחותי, יכולת שפתית בשפת האם ובעברית וכמות ואיכות החשיפה לעברית. השאלון הועבר לשישים הורים לילדים דו לשוניים בגיל גן שהופנו וטופלו ע"י ק"ת ולשישים הורים לילדים דו-לשוניים שלא הופנו לקלינאית תקשורת. כל הילדים עברו אבחון מתוקנן בעברית וכל ילד שטופל על ידי ק"ת הוערך ואובחן בתום סדרת טיפולים לקביעת נוכחות לקות שפה והשוואה לממצאי השאלון
ממצאים: תוצאות השאלון
תאמו באופן משמעותי את אבחון הקלינאית והערכת ההורים את שפת האם הוכחה כמשמעותית באבחון סיכון לקות שפה.
המידע המפורט על כמות ואיכות החשיפה לעברית הוכח כמשמעותי לפרוגנזה הטיפולית ונמצא ביחס הפוך למשך הטיפול כאשר לא דווח על לקות שפה בשפת האם. נראה כי יכולות הילד בשפת האם יחד עם כמות ואיכות החשיפה לעברית משלימות תמונה מדויקת שיכולה להוות הסבר לקשיי רכישת העברית ולסייע לנו באבחון, בטיפול ובהמלצה למסגרת חינוכית.
מקורות:
Iluz-Cohen P. (2008) Language Proficiency, Language Control and Executive Control in Bilingual Children. MA Thesis, Bar-Ilan University,
Thal, D., O`Henlon,L., Clemmons & Fralin, L. (1999). Validity of a Parent Report measure of vocabulary and syntax for preschool children with language impairment. Journal of Speech, Language and Hearing research, 42, 482-496.
Paradis, J., Emmerzael, K., & Sorenson Duncan, T. (2010). Assessment of English Language Learners: Using Parent Report on First Language Development. Journal of Communication Disorders, 43, 474-497