כישורי התארגנות מתוארים כיכולת לתכנן ולבצע בהצלחה משימה ברצף נכון של שלבי עבודה, סידור חפצים במרחב ועמידה בלוח זמנים (Gioia, Kimberly, & Peter, 2003). כישורי התארגנות תקינים נדרשים לילדים, כדי שיוכלו להשתתף בעיסוקים האופייניים לבני גילם. ילדי גן מתמודדים עם פעילויות כמו: התארגנות בהכנת עבודת יצירה במרחב שולחן עם ילדים נוספים, התארגנות בהכנת כריך ותיאור של חוויה ברצף תקין.
למרות שקיימת הסכמה, בספרות ובקרב קלינאים, לגבי ההשפעה והחשיבות של כישורי התארגנות על ביצוע מטלות יומיומיות ( Gallagher, 2003; Klecan- Aker et al., 1997; Rosenblum, Aloni, & Josman, 2010), לא נמצאו כלי הערכה מבוססים, המתמקדים בכישורי התארגנות בקרב ילדים צעירים. השאלונים והאבחונים הקיימים כיום, מתייחסים לכישורי התארגנות כחלק מהערכת כישורים אחרים או ללא נורמות. לכן, מטרת המחקר הנוכחי היתה לבסס מדדים פסיכומטרים לשאלון הערכת כישורי התארגנות של ילדי גן בסביבתם הטבעית, בגרסה לגננת ובגרסה להורים.
אוכלוסיית המחקר כללה 218 ילדים, ללא הפרעות התפתחותיות מדווחות, הלומדים בגני חובה רגילים. כלי המחקר כלל שאלון דמוגרפי ושאלון כישורי התארגנות של ילדי גן (השי"ג) בגרסה לגננת ובגרסה להורים. שאלון השי"ג מורכב מסרגל הערכה כללי ו-48 שאלות המתייחסות לתחומי עיסוק בהם משתתפים ילדים (משחק, למידה, פעילות יומיומית ותקשורת חברתית).
תוצאות המחקר הראו כי התקבלה עקיבות פנימית גבוהה בשני השאלונים: בגרסה לגננת קרונבך α של 0.97 ובגרסה להורים קרונבך α של 0.94. כמו כן, נמצא כי השאלון מבחין בהבדל בין בנים לבין בנות בשתי גרסאותיו, ולכן נבנה סף חיתוך שונה לבנים ולבנות לקושי כללי בהתארגנות. בנוסף, ניתוח גורמים העלה שני גורמים: כישורי התארגנות על בסיס שפתי וכישורי התארגנות על בסיס מוטורי. חלוקה זו הובילה לקביעת ספי חיתוך גם לקשיי התארגנות על בסיס שני גורמים אלו.
ההשלכות הקליניות של המחקר הן כי באמצעות השאלונים שנבנו ניתן לאבחן באופן סטנדרטי, ילדים עם קשיי התארגנות כבר בגיל הגן והם מאפשרים שימוש בשפה אחידה בקרב הורים, גננות ומטפלים. ניתוח השאלון בהתאם לממצאיו מייעל את ההתערבות של קלינאי התקשורת והמרפאים בעיסוק המטפלים בילדים צעירים.
