רקע ורציונל: בקרב מורים וגננות בעיות קוליות נחשבות כסיכון מקצועי הקשור לפגיעה באיכות חיי המורה ובמערכת החינוך, וגורם לירידה באיכות ההוראה, היעדרויות ארוכות ואף פרישה מהמקצוע ואבוד כוח אדם מיומן בהוראה וגורר עלויות רבות למשק. לרופאים התעסוקתיים תפקיד בזיהוי הפגיעות והגדרתן כמחלת מקצוע, מניעה, טיפול ושיקום העובד הפגוע תוך מתן אפשרות להשתלבות חזרה במעגל העבודה. טיפולי קול מהווים טיפול שיקומי ומניעתי מקובל בצרידות מקצועית, אך טרם קיבלו הוכחה ליעילותם במניעת פגיעה בכושר עבודה.
מטרות המחקר: בחינת גורמי הסיכון והערכת התערבות הרופא התעסוקתי- בדגש הפניה לריפוי בדיבור, על כושרם לעבודה של עובדי הוראה (עו"ה) צרודים.
שיטות: מחקר היסטורי פרוספקטיבי עם מעקב אחר מדגם בן 153 עו"ה מתוך 365 שפנו למרפאה התעסוקתית במחוז ירושלים בין השנים 2007-2012 ללא פגיעת עבר/מיידית בכושר עבודה. המחקר כלל נתוני רשומות רפואיות וראיון טלפוני מובנה להשלמת מידע חסר ולהערכת מצב תעסוקתי נוכחי.
תוצאות: הודגם כי ביצוע ריפוי בדיבור הנו גורם מגן בפני פגיעה בכושר העבודה בקרב עו"ה צרודים OR=0.05 (0.01-0.27), אולם שעור ביצוע ההמלצה הרפואית לריפוי בדיבור היה פחות מ 50%, כשהמורים המשתייכים למעסיק מדינה/עיריה נוטים פחות לבצעו. גורמים נוספים שנמצאו קשורים לפגיעה בכושר עבודה הנם: ימי היעדרות עקב מחלה טרם פניה, כמות ביקורים אצל רופא אא"ג, מין גבר, משך תקופת הצרידות, שימוש במיקרופון והעסקה כעובד מדינה או עירייה. ניתן לראות כי מורים שלא ביצעו קורס ריפוי בדיבור שמרו פחות זמן על כושר עבודה מלא, כשעקר פגיעת הכושר בקרבם הייתה בשנתיים הראשונות מהפניה למרפאתנו, וכי פתולוגיה מסוג מסה קשורה בירידת כושר עבודה מהירה יותר מאשר בצרידות פונקציונאלית.סיכום ומסקנות: ביצוע קורס ריפוי בדיבור מודגם כנבאי הטיפולי החזק למניעת פגיעה בכושר העבודה של מורים צרודים וקיימת חשיבות לביצועו המוקדם. לא מצאנו קשר בין טיפול מקובל במנוחה קולית לתוצאי פגיעת כושר העבודה. מומלץ לשים דגש והשקעת משאבים באוכלוסיות בסיכון דרוש המשך מחקר ליעילות הטיפול טרם פגיעת כושר העבודה, ומומלץ ביצוע פיילוט עם המעסיקים להערכת ההיענות וההיתכנות הכלכלית של ביצוע תוכנית מניעתית הכוללת שעורי ריפוי בדיבור.
