מטרה
אחוז גבוה מבין הפעוטות המאובחנים באוטיזם מציג מאפיינים של הפרעות אכילה כמו; סירוב לאכול, פיקסציה, קושי במעבר למוצקים. מחקר שנעשה במשך 7 שנים, בקש לבדוק את משמעותה של הפרעה זו והאם יש לה השפעה על התפקודים הנוירו-התפתחותיים. מחקר זה אינו עוסק ב"מה" (תזונה) אלא ב"איך" (אכילה).
רקע תיאורטי
למרות מאמרה של ווינג עוד בשנת 1987, שעסק בנושא הפרעה זו כחלק מהתנהגות אוטיסטית, לא ניתנה חשיבות רבה לנושא רגיש זה שהנו חלק אינטגראלי בהתפתחותם הסנסורית והתקשורתית של פעוטות ומאתגר הורים רבים. הצורך הראשוני שבאכילה והאלמנטים האינטראקטיביים והתקשורתיים המתפתחים בה, מנקזים לתוכה לעתים קרובות חרדות בסיסיות, הן של הפעוט והן של ההורים, ומשפיעות גם על תחומי התפתחות אחרים המסווגים כבעיות התנהגותיות וסנסוריות, כמו גם קשיים בינאישיים והתפתחות שפה.
שיטות מחקר
המחקר בדק שני נושאים עיקריים אצל 60 פעוטות עם אוטיזם מארצות שונות: א. טיפול בהפרעות אכילה כחלק ממערך טיפולי בפעוטות עם אוטיזם והשפעתו על התחומים הנוירו-התפתחותים. ב. עבודה טיפולית עם הורים כערוץ התמודדות עם התנהגות מאתגרת יום יומית של ילדיהם. המחקר נעשה באמצעות מתודולוגיה מולטי-דיסציפלינארית איכותנית וכמותית. אנאליזה נעשתה באמצעות ניתוח צילומי מעקב בווידאו, שאלונים וראיונות הורים.
תוצאות
ממצאי המחקר הראו: א. קורלציה בין שיפור משמעותי בהרגלי האכילה ובין הפחתה משמעותית בסימפטומים האוטיסטיים אצל הפעוטות שעברו טיפול בהפרעות האכילה. ב. שיפור משמעותי בשלבי התפתחות השפה במקביל לשיפור באכילה. ג. שיפור משמעותי בהתנהלות וגישת ההורים בהקשר לנושא טעון זה המהווה התמודדות יום יומית, ואשר תרם למעשה לשינויים אצל הילדים הנבדקים.
מסקנות ודיון
נמצא שיש קשר בין התנהגות אכילה אצל פעוטות ומאפיינים אוטיסטיים. קריטריון של הפרעות אכילה באוטיזם התווסף במסגרת השינויים שנעשו בהגדרות ספקטרום האוטיזם של מהדורת DSM-5. לטיפול מקדם בהפרעות אכילה עשויה להיות השפעה מכרעת על קשיים בינאישיים הבאים לביטוי בתקשורת אצל פעוטות המאובחנים באוטיזם. הכרה בחשיבות הנושא ויישומו עשויים להוות כלי קליני מהותי בהבנת החסרים הסנסוריים והתקשורתיים בספקטרום האוטיזם, ובטיפול בהם.
תיאור המחקר יובא בליווי חקר מקרה קליני ודוגמאות באמצעות וידיאו.
