השימוש באנדוסקופ האוטולוגי בניתוחי המסטואיד והאוזן התיכונה

מטרה: הצגת נסיון המחלקה בניתוחי אוזניים בהם נעשה שימוש באנדוסקופ בגישה טרנס-מיאטלית
רקע תאורטי: הניתוחים המקובלים לסילוק כולסטאטומה מהאוזן התיכונה והמסטואיד כוללים מסטואידקטומיה בהם מורדת הדופן האחורית (canal wall down) וכאלה שבהם הדופן נשמרת (canal wall up), תוך שימוש במיקרוסקופ האוטולוגי. שיעורי ההישנות של כולסטאטומה הן 7% (טווח 2-21%) ו- 22% (טווח 15-60%) בהתאמה.
החל משנות ה- 90 של המאה הקודמת נכנס לשימוש האנדוסקופ האוטלוגי, והביא לשינוי משמעותי במוסכמות האנטומיות, הפיזיולוגיות והניתוחיות שהיו קיימות עד אז. האנדוסקופ האוטולוגי מאפשר תצפית טובה על אזורים שבעבר היו בלתי נגישים, ואשר חשיפתם חייבה הרחבה של הניתוח. חסרונו של האנדוסקופ הוא בכך שהניתוח מתבצע עם יד אחת (שכן השנייה מחזיקה באנדוסקופ), והראיה היא דו-מימדית, על גבי מסך. חסרונות אילו מתגמדים אצל מי שצבר בתקופת ההתמחות ניסיון בניתוחי סינוסים, המבוצעים בשיטה דומה.
שיטת המחקר: עבודה רטרוספקיטיבית קלינית על ניתוחים אנדוסקופיים טרנס-מיאטליים שבוצעו בשנים 2009-2014.
ממצאים: שבעים ושניים ניתוחים, בהם 6 תחת הרדמה מקומית, בוצעו בקרב 70 מטופלים. הגיל הממוצע היה 32, וזמן המעקב 32 חודשים בממוצע. כולסטאטומה נמצאה ב- 68 מקרים (94.5%). האזור הנפוץ ביותר להימצאות כולסטאטומה היה האפיטימפנום האחורי (n=56, 82%), ולאחריו הרצס הפציאלי (n=21, 30%).
שיעור הסיבוכים הקבועים היה 18%, כולל נקב בעור התוף (n=8, 11%), ליקוי עצבי-תחושתי בשמיעה (n=1, 1.4%), פרוטרוזיה של פרוטזה (n=1, 1.4%), ופגיעה בקורדה טימפני (n=1, 1.4%).
שיעור הישנות כולסטאטומה במחקר זה היה 19.1% (n=13). המקומות השכיחים להישנות היו האפיטימפנום (n=8, 61.5%), המזוטימפנום (n=6, 46.1%) וחלל המסטואיד (n=4, 30%).
דיון: ניתוח אנדוסקופי טרנס-מיאטלי מאפשר השגת תוצאות דומות לאילו המושגות בניתוח מסטואיד בו נשמרת הדופן (canal wall up mastoidectomy), אך ללא צורך בקדיחת המסטואיד. אחוז הסיבוכים גם הוא בר השוואה עם התוצאות המדווחות בניתוחים המקובלים.