בעשורים האחרונים נמצאו ראיות לכך שלליקוי שמיעה בקרב קשישים יכולות להיות השפעות שליליות על פרמטרים פסיכוסוציאליים רבים, ביניהם בידוד חברתי, דכאון וירידה קוגניטיבית. במאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות הוצע כי לליקוי שמיעה יכולה להיות השפעה גם על שליטה ביציבה ובהליכה, וכי הסיכון לנפילות עולה בקרב קשישים לקויי שמיעה. לנפילה בגיל השלישי עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת על איכות החיים של זקנים.
בקרב מבוגרים בריאים בעלי תפקוד תקין הליכה היא במידה רבה פעולה אוטומטית. אוטומטיות של הליכה מתייחסת ליכולת של מערכת העצבים לשלוט בהליכה עם מעורבות מינימלית של משאבים ניהוליים. אולם, שליטה על יציבה והליכה אינה אוטומטית לחלוטין, ומעורבים בה במידה זו או אחרת גם מנגנונים אחרים, ויזואליים, שמיעתיים וקוגניטיביים, ולמעשה הליכה משקפת איזון עדין בין שליטה אוטומטית לשליטת משאבים ניהוליים. בקרב אנשים המתקשים בהליכה, ההליכה הופכת פחות אוטומטית והמעורבות של המערכת הקוגניטיבית בשליטה יציבתית גדולה יותר. אולם, ההישענות על משאבים ניהוליים לצורך שליטה יציבתית יעילה פחות בהשוואה לשליטה אוטומטית, ודרישות הקשב המוגדלות המופנות אל השליטה בהליכה וביציבה משפיעות על חלוקת הקשב, כך שפחות משאבי קשב נותרים לביצוע מטלות נוספות להליכה.
ירידה באוטומטיות של ההליכה מתרחשת גם עם ההזדקנות, והשליטה בהליכה וביציבה נשענת עם הגיל יותר ויותר על משאבים ניהוליים. כך, למשל, כאשר נדרש ביצוע של מטלה כפולה, כלומר: פעולה או מטלה נוספת להליכה (כמו, למשל, ניהול שיחה, מטלת זכירה, נשיאת מגש וכיו"ב), על משאבי הקשב להתחלק בין מספר מטלות, והתוצאה יכולה להיות הפחתה ביעילות של אחת המטלות או של שתיהן. כתוצאה מכך, כאשר האוטומטיות של ההליכה מופחתת (למשל בקרב קשישים), או כאשר נדרש קשב רב יותר לצורך תפיסה או ביצוע של המטלה הנוספת (למשל ביצוע של מטלה שמיעתית בקרב אנשים לקויי שמיעה), עלולה להיות פגיעה גדולה יותר בביצוע המטלה הכפולה.
בהרצאה נסקור מחקרים שבהם נבדק הקשר בין שמיעה לבין שליטה יציבתית בקרב קשישים עם ירידה בשמיעה. כמו כן ננסה לעמוד על המנגנונים שעשויים להיות בבסיס הקשר בין שמיעה לבין מדדים של הליכה ושל שליטה ביציבה.
