בשנים האחרונות הולך וגובר העניין המחקרי בתופעת העייפות המנטאלית: הקושי להתמיד לאורך זמן בביצוע פעילות קוגנטיבית המצריכה חשיבה ומשאבים מנטאליים עד כדי "עומס". ככל שביצוע הפעילות הופך מיומן יותר, כך ניתן להפחית את המאמץ הנלווה ולהפוך את הביצוע לאוטומטי יותר. מכאן, שהבדלים בין-אישיים בהתמודדות עם מאמץ קוגניטיבי עשויים להצביע על קושי ברכישת אותה מיומנות המונע ביצוע יעיל. ממצאים שונים מעידים על קושי דומה בקרב ילדים ומבוגרים עם דיסלקציה התפתחותית: מזה שלושה עשורים מתקיים דיון אקדמי רחב בדבר הגורמים לדיסלקציה ובאפשרות שהיא נובעת מלקות ראשונית בעיבוד האודיטורי - בעיקר סביב היכולת לזהות שינויים מהירים ברצף הפונולוגי או בנעילת הפאזה על צלילי הדיבור. מחקרים מן השנים האחרונות אשר בחנו את הקשר בין תפיסה שמיעתית לבין עייפות מנטאלית מצאו כי בעוד שקוראים רגילים מסוגלים לפתח מיומנות ולהשתפר בביצועיהם ללא מאמץ, נבדקים דיסלקטים מתעייפים לאורך אותו תהליך וחלה ירידה בביצועיהם.
המחקר הנוכחי בוחן את ביצועיהם של דיסלקטים אל מול קוראים רגילים ביכולתם להבחין בשינויים קלים בקצב של סיגנל הדיבור, ואת התגובות הנוירופיזיולוגיות של הנבדקים לאורך ביצוע המטלה כפי שנמדדו ב-EEG, תוך התייחסות לדפוסי פעילות מוחית ייחודית לדיסלקטים. לצד סקירת הידע הנצבר עד כה בתחומי העייפות המנטאלית ותפיסה שמיעתית בדיסלקציה, יוצגו בהרצאה גם ממצאי הביניים מן המחקר והמלצות יישומיות הנגזרות ממנו.
