מבוא: בדיקת ABR הינה ה- Gold Standard להערכת סף ביילודים. על מנת לקבל אבחנה מבדלת בין ליקוי תחושתי עצבי לבין ליקוי הולכתי, נערכות בדיקת ABR בהולכת אוויר ובעת הצורך, גם בהולכת עצם. היות וסבור כי בהולכת מגורות שתי האוזניים הפנימיות, ללא קשר לצד בו ניתן הגירוי, עולה צורך במתן מיסוך לאוזן שאינה נבדקת. הליך זה גורם לסרבול בתנאי הבדיקה בעיקר ביילודים. על פי עדויות קודמות, ניתן לקיים בדיקה זו על ידי מתן גירוי לאוזן אחת ורישום דו ערוצי של גלי ABR ללא צורך במיסוך, ובכך להפחית את הסרבול בבדיקה. מטרת המחקר הנוכחי לבחון האם ניתן לקבוע סף ABR בהולכת עצם במבוגרים על ידי רישום דו-ערוצי ולהבדיל בין חביונות הגלים בצד ה Ipsilateral והצד ה- Contralateral.
שיטה: בניסוי השתתפו 15 נשים בגילאים 20-35 שנים בעלות שמיעה בתחום הנורמה. ראשית, נקבע סף ABR לגירוי נקישה בהולכת עצם באוזן ימין ברישום חד-ערוצי, כאשר מיסוך הושמע לאוזן שמאל. לאחר מכן בוצעה הערכת סף דומה לאוזן ימין אך על ידי רישום דו-ערוצי וללא מיסוך לאוזן שמאל. חביונות גלי 5 באוזן ה- Ipsi וה- Contra הושוו בעוצמות גירוי שונות. בנוסף בוצעה השוואה של הסף שנקבע עם מיסוך לסף שנקבע ברישום דו -ערוצי ללא מיסוך.
תוצאות: בעוצמות גירוי של 60 ו- 50dBnHL לא היה הבדל בין חביונות הגלים ה- Ipsi וה- Contra ברישום הדו-ערוצי. עם זאת, בעוצמות 40 ו- 35dBnHL הקרובות לעוצמת סף חביונות הגלים ה- Ipsi היו קצרים יותר משמעותית בהשוואה לבין חביונות הגלים ה- Contra (p<0.05). בנוסף נמצא כי הסף שנקבע בבדיקה חד-ערוצית לא שונה סטטיסטית מהסף שנקבע ברישום הדו-ערוצי.
מסקנות: ניתן לקיים הערכת סף ב ABR בהולכת עצם לגירוי נקישה באמצעות רישום דו-ערוצי ללא צורך במיסוך לאוזן שאינה נבדקת. עם זאת יש צורך לתקף אופן בדיקה זה במקרים של לקויות שמיעה שונות וכן בתינוקות.
