חוסר עקביות בהיגוי הינו גורם חשוב בקביעת אבחנה ומתן פרוגנוזה של לקויות דיבור חמורות כגון אפרקסיה של הדיבור בילדות. אולם מחקרים העוסקים בהתפתחות הטיפוסית מראים כי רמת עקביות נמוכה הינה תופעה המצויה גם בתהליך ההתפתחות הטיפוסי.
מטרת המחקר הנוכחי היא לנסות לאפיין את רמת העקביות המצויה בהתפתחות הטיפוסית מבחינה כמותית ותיאורית בקרב ילדים דוברי עברית.
במחקר השתתפו 30 ילדים דוברי עברית, בעלי התפתחות טיפוסית בגילאי 6;2 -0;3. לנבדקים הועברו מבדק היגוי (בן דוד, בהכנה) ומבדק עקביות. מתוך מבדקים אלו חושבו אחוזי העקביות הבין-מילית והתוך-מילית וכן חושב מדד ה- Percentage Consonant Correct (PCC-R) לקביעת רמת הדיוק בהגיה.
תוצאות המחקר הראו כי קיימים הבדלים בין-אישיים משמעותיים ברמת העקביות בגילאים שנבדקו. גם רמות עקביות גבוהות וגם רמות עקביות נמוכות באו לידי ביטוי בטווח הנורמה. בנוסף, נמצא כי גם כאשר רמת העקביות הייתה נמוכה, ההבדלים בין הפקות חוזרות של אותה מילה היו לרוב מינימליים וברוב המקרים ואריאציות שונות לאותה מילה היו משלבי התפתחות עוקבים. בנוסף, תוצאות המחקר הצביעו על קשר מובהק בין רמת העקביות לרמת הדיוק בהגייה. מתוך ממצאי עבודה זאת ניתן להניח כי רמת עקביות נמוכה בקרב ילדים לקויי היגוי אינה מעידה בהכרח על לקות מורכבת, אלא עשויה להצביע גם על איחור בתהליך ההתפתחות. נראה שעל מנת לאבחן חוסר עקביות המעיד על פתולוגיה בקליניקה וליצור אבחנה מבדלת בינו לבין מצב של עקביות נמוכה המאפיינת גם את ההתפתחות הטיפוסית, נדרש לבדוק בתהליך ההערכה הפונולוגית גם מאפיינים איכותניים ולא ניתן להסתפק במאפיינים הכמותיים של העקביות.
