היכולת לגלם דמות במשחק דמיוני (Pretend Play) כוללת ייצוג של המצב המנטאלי של הדמות (ToM), הבנת נקודת מבטה, רצונותיה רגשותיה ואמונותיה בהקשר ספציפי, והתאמת ההתנהגות המילולית והלא-מילולית לנסיבות האירוע המדומיין. בגילום דמות בוחרים הילדים את נושאי השיחה, המשלב והפרוזודיה ומדווחים על אירועים בקולה של הדמות בהתאם להקשר ולתפקיד. יכולת זו נשענת על יכולות קוגניטיביות, שפתיות וחברתיות ודורשת התנתקות מההקשר הקונקרטי (de-contextualization)1. במהלך המשחק הדמיוני הילדים מתנסים בבניית עלילה סיפורית ומשכללים את המיומנויות הנרטיביות.
בהקשר זה, נמצא כי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) עיכוב ברכישה ובפיתוח של יכולות אלה ביחס לאוכלוסייה הכללית2, אף כי עבודות קודמות הצביעו על ממצאים סותרים באשר לסוגיית דפוס ההתפתחות של כישורי המשחק הדמיוני באוכלוסייה עם מש"ה 3,4.
מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את יכולותיהם של ילדים ומתבגרים עם מש"ה לגלם דמות ולבדוק את הקשר של יכולת זו ליכולתם הנרטיבית, הדורשת אף היא מעקב אחר דמות ושמירת ייצוגה לאורך הטקסט.
במחקר השתתפו 17 ילדים ובני נוער בגילאי 8-21 שנים עם מש"ה קלה הלומדים בבית ספר לחינוך מיוחד ו- 10 ילדים עם התפתחות תקינה בגילאי 6-8 שנים אשר שימשו כקבוצת ביקורת. יכולת גילום דמות נבדקה באמצעות שני סרטי אנימציה בעלי דרגות שונות של מורכבות חברתית-פרגמטית שאת גיבוריהם התבקשו הנבדקים לגלם, ויכולת הפקת הנרטיב נבדקה תוך שימוש בסיפור Frog Where are you?” "5.
כמו כן, נעשה שימוש במבדק Sally Anne לבחינת יכולות ToM ביחס ליכולת לגלם דמות ולהפיק נרטיב.
ממצאים ראשוניים מצביעים על קשיים ניכרים בלקיחת פרספקטיבה של דמות ועריכת שינוי בין פרספקטיבות של דמויות שונות באותה מסגרת עלילתית לצד קשיים בהפקת נרטיב. ממצא מעניין נוסף הוא כי ביצועי הנבדקים עם מש"ה במבדק ToM לא תמיד באו לידי ביטוי בתוצריהם במטלות הפקת נרטיב וגילום דמות. למחקר חשיבות תיאורטית להבנת נקודות הממשק בין כישורים נרטיביים למיומנויות גילום דמות והוא נושא גם חשיבות קלינית לשם הצבת מטרות טיפוליות וגיבוש תכנית התערבות ישימה בתחומים הללו.
