רקע: התוויות מוקדמות להשתלה שבלולית פסלו ילדים עם מומי אוזן פנימית מחשש להתפתחות דלקת קרום המוח וספק לגבי התועלת השמיעתית שתושג לאחר ההשתלה. עבודות הראו שבמועמדים עם מומי אוזן פנימית לא חמורים ניתן להשיג תוצאות שמיעתיות דומות לאלו של מועמדים ללא מומי אוזן פנימית.
מטרה: קביעת מדרג ציפיות מבוסס ונורמת טיפול בילדים מועמדים להשתלה עם מומים חמורים וחמורים מאוד של האוזן הפנימית ועצב השמיעה.
חולים: קבוצה של 10 ילדים עם מומחים חמורים וחמורים מאוד של האוזן הפנימית ועצב השמיעה. לא נכללו ילדים עם מומי אוזן פנימית קלים כמו חלוקה בלתי שלמה (ע"ש מונדיני) או הרחבה של האקוודוקט הווסטיבולרי.
תוצאות: 9 מתוך 10 הילדים פיתחו מודעות שפתית. ילד אחד פיתח שפה דבורה טרם ההשתלה ו-6 נוספים פיתחו לאחר ההשתלה. מתוך ה-6 רמה סבירה התפתחה ב-2 ששולבו בבתי ספר רגילים. 3 ילדים לקו לאחר ההשתלה בדלקת חיידקית של קרומי המוח. בשניים מהם היה צורך בהוצאת השתל. ילד אחד עם תעלת שמע פנימית צרה מאוד לא משתמש בשתל כלל.
מסקנות: השתלה שבלולית מהווה הליך מוצלח במרבית המקרים. בילדים עם מומים חמורים, השתלה שבלולית עלולה להיות מאתגרת מאוד. יחד עם זאת, קיים סיכוי טוב לפתח מודעות שפתית ואף שפה דבורה. חייבים לוודא שהשיקום לאחר ההשתלה בילדים אלו מרוכז במיוחד (הרבה יותר מרוכז בהשוואה למושתלים רגילים) והמעקב הרפואי הדוק.
