מחקרים עדכניים דנים בהשפעת מדדים קוגניטיביים שונים על ההישגים עם שתלי שבלול. חלקם מציעים שהפערים שמציגים המושתלים במטלות קוגניטיביות באים לידי ביטוי בעיקר במטלות המוצגות דרך הערוץ השמיעתי, בעוד שבמטלות ראייתיות תפקודם דומה לשומעים. בעבודה זו בחרנו להשוות בין למידה וזכירה של מילים דרך הערוץ השמיעתי והראייתי. השתמשנו ב"אפקט ההפקה", המתעד זיכרון טוב יותר למילים הנאמרות בקול בעת הלמידה, לעומת מילים הנלמדות בשקט (קריאה דמומה, הקשבה). מטרת העבודה הנוכחית הייתה לבחון את השפעת ערוץ הלמידה (שמיעתי, ראייתי) והמשוב השמיעתי (שתל פתוח, שתל סגור) על למידת מילים בפרדיגמת "אפקט ההפקה" בקבוצת מושתלים מבוגרים המשתמשת בשתל שבלול לאורך שנים בהשוואה לקבוצת מבוגרים שומעים.
בעבודה השתתפו 26 נבדקים מבוגרים, מתוכם 14 נבדקים בעלי שמיעה תקינה ו- 12 נבדקים ליקויי שמיעה המשתמשים בשתל שבלול. ליקויי השמיעה הושתלו לפני גיל 5 שנים, חונכו בשילוב אינדיבידואלי, השתמשו בשפה אורלית, והיו בעלי תוצאות טובות במבחני תפיסת דיבור בסט פתוח. בשלב למידת המילים, הנבדקים למדו רשימות מילים, מחציתן ללא הפקה (קריאה, הקשבה), ומחציתן בהפקה קולית (אמירתן בקול). לאחר מכן נערך מבחן היזכרות חופשית.
ממצאי העבודה העיקריים הראו כי: 1. באופנות הראייתית - קבוצת השומעים וקבוצת המושתלים למדו טוב יותר באופן משמעותי מילים שנאמרו בקול רם בהשוואה למילים שנלמדו בקריאה דמומה, ללא הבדלים בין הקבוצות. 2. קבוצת המושתלים הראתה "אפקט הפקה" דומה בשני המצבים: שתל פתוח / שתל סגור. 3. באופנות השמיעתית - קבוצת השומעים וקבוצת המושתלים הראו "אפקט הפקה" (יתרון למילים שנאמרו על פני מילים שנשמעו בלבד), אולם האפקט היה גדול יותר בקבוצת המושתלים, בשל שיעורי היזכרות נמוכים (אפקט רצפה) של מילים שהושמעו בלבד.
ההבדלים בין מושתלים ושומעים במטלת למידת המילים הינם תלויי-אופנות, ובאים לידי ביטוי בעיקר כאשר המילים מוצגות באופנות השמיעתית. אופנות הלמידה המועדפת לליקויי שמיעה מושתלי שתל שבלול היא הראייתית, ובאם לא מתאפשרת למידה ראייתית, יש לדאוג לשינון המידע באמצעות הפקת המידע (אמירה בקול). לעבודה זו השלכות קליניות חשובות בנוגע לאסטרטגיות למידה מומלצות למושתלי שתל שבלול המשולבים בכיתות רגילות.
