בעשורים האחרונים קיימת הסכמה בקרב חוקרים ואנשי מקצוע, ששיתוף פעולה בצוות רב-מקצועי הפך להיות מרכיב חשוב באופן מיוחד במסגרות החינוך המיוחד ובעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים[1]. פעילות רב-מקצועית של קלינאיות תקשורת לצד אנשי צוות מתחומים אחרים כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול באומנות ועוד – מאפשרת ריכוז כל הידע הנוגע לתלמיד תוך התחלקות בניסיון מקצועי בין אנשי מקצוע והבטחת מילוי צורכיהם של התלמידים באופן מקיף. שיתוף הפעולה מאפשר לכל אחד מאנשי הצוות השקפה הוליסטית על התלמידים בהם הוא מטפל.
מאחר ופעוטות וילדים אינם רוכשים מיומנויות בתחומים שונים ומבודדים אלא באופן מקביל ומסונכרן, טיפולים מולטי-דיציפלינריים הומלצו בעבר על ידי איגוד קלינאיות התקשורת האמריקאי (ASHA)[2] ועל ידי מכון המדיניות הבינלאומי - החטיבה לגיל הרך (DEC).[3] אך עם זאת, בניגוד לעבודה רב מקצועית בשלבי האבחון וקביעת המטרות, שיתוף פעולה במהלך הטיפול עצמו אינו נפוץ באותה מידה.
בית ספר ונצואלה קלישר הינו מסגרת חינוכית לתלמידים נפגעי שיתוק מוחין ותסמונות נוירולוגיות אחרות, הבאות לידי ביטוי בפגיעה מוטורית וקוגנטיבית. כלל תלמידי ביה"ס נעזרים בתת"ח ומטופלים על ידי קלינאיות תקשורת. בהרצאה יוצגו קבוצות טיפוליות אשר נבנו בבית הספר על פי יכולות ותחומי עניין ומשלבות בין קלינאיות התקשורת לבין מורים מקצועיים ואנשי צוות פרא-רפואי אחרים. למשל, קבוצת ספורט-תקשורת, אומנות-תקשורת, מוסיקה-תקשורת ועוד.
[1] Wright, J. A., & Kersner, M. (1998). Collaborative working practices in schools for children with physical disabilities. International Journal of Language & Communication Disorders, 33(sup1), 626-631.
[2] American Speech-Language-Hearing Association. (2008). Roles and responsibilities of speech-language pathologists in early intervention: Guidelines.
[3] Sandall, S., Hemmeter, M. L., Smith, B. J., & McLean, M. E. (2005). DEC recommended practices. A comprehensive guide for practical application in early intervention/early childhood special education. Missoula, MT: Division for Early Childhood.
