רקע:
הטיפול בגמגום כולל שיטות שונות המיועדות להפחית את רמת הגמגום במטופלים. סקירת ספרות בתחום הטיפול בגמגום מגלה שרוב המחקרים עד כה התמקדו בראש ובראשונה בטיפול "ממוקד דיבור" (i.e. speech mechanics, like fluency shaping). סוג טיפול זה עוסק בעיקר באסטרטגיות וטכניקות דיבור. בשנים האחרונות השתנתה המגמה והטיפול ה"משולב" (holistic/integrated) נעשה נפוץ יותר. טיפול זה משלב בין הטיפול המסורתי לבין רגשות מחשבות ועמדות ביחס לתקשורת דיבור.
ידוע שכדי להחליט על סוג הטיפול קלינאי תקשורת מתבססים על שיפוטם המקצועי והשקפותיהם האישיות בבואם. יחד עם זאת, רק מעט ידוע על השקפותיהם ורמות הביצוע של קלינאי התקשורת בהקשר לשני סוגי הטיפול.
מטרה:
לבחון ולנתח את ההשקפות והתפיסות של קלינאי התקשורת בישראל ביחס לטיפול "ממוקד דיבור" אל מול טיפול "משולב" בגמגום.
שיטות:
אנו השתמשנו בתיאור מקרה על מנת לבחון את ההשקפות והתפיסות של הקלינאים המטפלים בגמגום בשתי השיטות ("ממוקד דיבור" ו "משולב"), באמצעות ראיון מובנה שפותח לצורך העניין ואשר בוצע עם חמישה קלינאים, מהמובילים בתחום, ממרפאות וארגוני בריאות בישראל. קלינאים אלו הינם בעלי ניסיון בטיפול באחת השיטות או שתיהן יחד. הפגישות הוקלטו ותועדו בהסכמתם. השתמשנו בטכניקה המקובלת (grounded theory) במחקרים העוסקים בניתוח מידע איכותי מתוך תעתיקים. התעתיקים קודדו במטרה לחלץ רעיונות משותפים. באמצעות קריאה חוזרת ונשנית של החומר וסיעור מוחות ביננו (א, א, ר) ערכנו רשימת תובנות המאפיינת את גישתם של הקלינאים. לאחר מכן התובנות קובצו למאגר במטרה לשרטט את הנושאים שהוצפו והיחסים ביניהם. מידע הקשור לזהותם של המשתתפים נשאר חסוי במטרה לשמור על פרטיותם.
תוצאות:
כל המרואיינים דיווחו שבישראל באופן מסורתי משתמשים בטיפול בדיבור בשיטת "ממוקד דיבור" ואילו רק לאחרונה, בקליניקות מסוימות, החלו להטמיע היבטים של הגישה המשולבת. שלושה קלינאים הצהירו כי הטמעת הגישה ה"משולבת" איננה מועילה. יתרה מכך, רוב המרואיינים חשבו כי לקוחות צעירים מעדיפים שטף ולקוחות מבוגרים מעדיפים ביטחון עצמי. לעומת זאת, קלינאי אחד חשב שבתחילת הטיפול לקוחות מעדיפים שטף,אך לקראת סוף הטיפול הם מעדיפים בטחון עצמי. קלינאי אחר היה בדיעה כי כל הלקוחות מעדיפים שטף ללא קשר לגיל או לאורך הטיפול. בנוסף, נמצא כי מרבית הקלינאים הרגישו כי הצלחת הטיפול אמורה להימדד על בסיס מטרות הלקוח. לבסוף, שלושה קלינאים חשבו שניתן להשוות בין גמגום לאלרגיה, כך שהטיפול אינו מבוסס על ריפוי אם כי על סיוע בהתמודדות עם הנושא. יחד עם זאת, קלינאי אחד לא הסכים עם רעיון זה כלל, ואחר חשב שהקניית כלים להתמודדות אינה הכרחית למהלך הטיפול אך יכולה לסייע לו.
מסקנות:
על-פי הממצאים שלנו, רוב הקלינאים שבחנו את הגישה ה"משולבת" של הטיפול, מאמינים כי ישראל עוברת שינוי בתחום הטיפול בגמגום. כמו-כן, ניתן לומר שהמטפלים הישראלים משנים גישה ביחס למהות תפקידו של המטפל. ביחס למדידת הצלחת הטיפול, נראה כי רוב המטפלים מאמינים שהמרכיב החשוב ביותר במדידת ההצלחה הוא היעד אותו הציב הלקוח. בהתבסס על חוסר ההסכמה בין המטפלים בנושא שטף מול ביטחון עצמי, ניתן להסיק שחלק מהמטפלים אינם מבינים לעומק את היעדים של לקוחותיהם, ומתקשים לכן בהערכת יעילות הטיפול. לבסוף, מומלץ שמטפלים ישראלים מובילים ומנתחי גמגום יבצעו סיעור מוחות וידונו בשאלת גישת הטיפול המועדפת.
