מבדקי קולנים: סקירת התפתחות היסטורית, תאוריה ויעילות קלינית

מטרה: הכרת מבדקי הקולנים, הכה שכיחים: מקורם, הרקע התאורטי הניצב מאחוריהם, ובירור מקומם בקליניקה כיום.
שיטה: בוצע סיכום ספרותי דרך PubMed ו-Google Scholar באמצעות שילוב צירופים מתוך מילות החיפוש הבאות: Weber, Rinne, tuning fork, hearing, accuracy בכותרות ובתקצירי-המאמרים. נכללו מאמרים בשפה האנגלית בלבד אשר בוצעה בהם לפחות בדיקת קולנים אחת ובדיקת שמיעה מלאה כרפרנס. לא הוגבל טווח חיפוש בשנים.
רקע תאורטי: מבדקי הקולנים נמצאים בשימוש רפואי החל מן המאה ה-19. מבדק "רינה" נועד לאבחן בין ליקוי הולכתי לבין שמיעה תקינה / ליקוי ת"ע; ומבדק "וובר" נועד לאבחן א-סימטריה בין האוזניים וסיוע בקבלת מידע נוסף על מקור-הליקוי. גם כיום, עבור רופאים רבים משמשים מבחנים אלה ככלי עזר בעת האבחון הראשוני.
ממצאים: התיעוד הידוע הראשון לשימוש בקולנים הנו משנת 1711 כאמצעי לכיוון כלי נגינה. החל מהמאה ה-19 החלו להשתמש בהם אף למטרות רפואיות. מבדק "וובר" מבוסס על אפקט הלטרליזציה – כאשר קיים ליקוי הולכתי עוצמת הקול נתפסת כחזקה יותר באותה אוזן.
עשרה מאמרים הוכללו. מתוך 8 המחקרים שבדקו את יעילות מבדק "רינה" (n=1781) מסתמן, כי בתדר 256Hz הרגישות גבוהה מהספציפיות, ואילו מצב הפוך נמצא בתדר 512Hz. יעילות המבדק במחקרים שנויה במחלוקת, אך באופן גס נראה, כי המבדק יעיל למטרות סינון, בתנאי ש-abg>=20dB ומבוצע ע"י רופא מיומן. במרבית המוחלטת של המקרים בהם מתקבלת תוצאה מסוג equivocal, קיים רכיב הולכתי הגדול מ- 10dB.
ארבעה מחקרים בסדר גודל קטן יותר בדקו את יעילות מבדק "וובר" (n=440). רגישותו לאבחן ליקוי חד-צידי – נמוכה; אך יותר גבוהה כשהליקוי ת"ע בלבד. כמו כן, יש להרטיטו בעוצמה חזקה מהרגיל.
דיון: לנוכח המגבלות של מבדקי הקולנים, מומלץ להשתמש במבדק "וובר" רק בחשד לא-סימטריה על רקע ת"ע. כמו כן, בחשד לליקוי הולכתי, יש להתיחס במבחן רינה לתוצאה מסוג equivocal כאל שלילית. חסרונות הבדיקות מעלה לאין שעור את חשיבותה של בדיקת שמיעה התנהגותית מלאה. יש לשקול העלאת חשיבותן של בדיקת אוטוסקופית, טימפנומטריה ו-OAE כבדיקות-סינון.