רקע: תפיסת דיבור הינה תהליך מורכב בו מעורבים תהליכי עיבוד והמרה של המידע האקוסטי למידע תחושתי-עצבי (תהליכי `מטה-מעלה`) ותהליכים קוגניטיביים ולשוניים (תהליכי `מעלה-מטה`). בשנים האחרונות, רוב העבודות בתחום תפיסת דיבור של לקויי שמיעה התמקדו בתרומת תהליכי `מעלה-מטה` לתוצאות. לעומת זאת, אין כמעט ידע על סוג המידע המועבר מהעזר השמיעתי בתנאי האזנה שונים ובהשוואה בין עזרי שמיעה. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה להשוות את המידע האנליטי המתקבל בתנאיי האזנה קשים בקרב לקויי שמיעה עם שתל השבלול לעומת אלו המרכיבים מכשיר שמיעה כאשר שתי הקבוצות דומות מאד בתפקודן בשקט. נבדקים: במחקר השתתפו שתי קבוצות נבדקים. הקבוצה הראשונה כללה 12 מושתלי שתל השבלול בני 21 שנה, גיל ההשתלה של השתל הראשון בין 2:6 ל-6:6 שנה וממוצע של 17 שנות שימוש בשתל. הקבוצה השנייה כללה 10 לקויי שמיעה המשתמשים במכשירי שמיעה בני 26 שנה, בעלי ממוצע ירידה חמורה בשמיעה, שהרכיבו את מכשירי שמיעה בסמוך לגיל איתור הליקוי. הליך: לנבדקים הושמעו שש רשימות HAB בסט פתוח. כל נבדק האזין לשתי רשימות שונות בשלושה תנאי האזנה: שקט, על רקע רעש לבן (SNR= +6dB) ובדחיסה בזמן (60%). הנבדקים התבקשו לחזור על המילים. חושבו אחוז הזיהוי הנכון של מילים, פונמות ו-8 ניגודים פונולוגיים. תוצאות: (1) שתי הקבוצות תפסו בממוצע כ-75% מילים בשקט; (2) היררכית ממוצע תפיסת ניגודים פונולוגיים בשקט היתה דומה בין שתי הקבוצות, עם התוצאה הנמוכה עבור תפיסת מקום חיתוך בסוף מילה (81%) והגבוהה עבור תפיסת מקום תנועה;(98%) (3) השפעת דחיסה בזמן הרעה באופן דומה את התוצאות בשתי הקבוצות (ל30-40% זיהוי מילים) כאשר הכי פחות נפגעו התנועות והכי הרבה העיצורים בסוף מילה; ו- (4) על רקע רעש, קבוצת המושתלים הראתה תוצאות נמוכות בהרבה לעומת מכשירי השמיעה, בעיקר בתפיסת העיצורים. מסקנות: ממצאי העבודה מספקים מידע חשוב לגבי סוג הפגיעה באות הדיבור בתנאי האזנה קשים כתלות בעזר השמיעה. למרות תפיסת דיבור אנליטית דומה בין מרכיבי מכשירי שמיעה ושתל השבלול בתנאי שקט ובדחיסת דיבור בזמן, שתל השבלול כנראה הגביל באופן משמעותי את הנגשת המידע האקוסטי על רקע רעש.
