בשני העשורים האחרונים נראה מעבר מתפיסה רפואית לתפיסה אקולוגית, המדגישה השתתפות בסביבת החיים הטבעית של המטופל. לצידם עולה המודעות להשפעת ההקשר על ההשתתפות וגוברת החשיבה על מטרות המשמעותיות ל"לקוח". גם ארגון הבריאות הבינלאומי מדגיש את "היכולת למלא בהצלחה פעילויות יומיום בתחומי החיים השונים המצופים מהאדם (ICF, 2011).
תכנית הלימודים האישית הנהוגה במשרד החינוך מתייחסת למיפוי והתערבות בתחום המוטורי, השפתי, ההתנהגותי, הרגשי וכו`. חלוקה זו מהווה פיצול מלאכותי, כיון שבכל פעילות ישנו שילוב של כל התחומים המוזכרים לעיל. לעומת זאת, מיפוי לפי תחומי עיסוק – מזמין התייחסות כוללנית, מותאם למציאות הטבעית של הילד, וממוקד תפקוד.
לאור זאת תכללו רכזות המתיא (בתחומי הגיל הרך, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת וטיפול בהבעה וביצירה) ארבעה תחומי עיסוק התואמים גילאי גן: השתתפות בפעילויות יומיום והתנהגות מסתגלת, השתתפות חברתית-תקשורתית, השתתפות בלמידה והשתתפות במשחק, יצירה ופנאי.
נכתב מיפוי להשתתפות וביצוע בתחומי עיסוק אלה ונבנה מודל התערבות ציוותי בהתבסס על המיפוי. את המיפוי ממלאים כל אנשי הצוות באמצעות תצפיות בהקשרים שונים (מפגש, שעת חצר, ארוחה, ועוד). בעקבות המיפוי נעשית חשיבה ציוותית ונבחרות מטרות תפקודיות משותפות- המתורגמות לעבודה גנית, קבוצתית ואישית.
ההרצאה תעסוק בבניית תכנית לימודים ציוותית בגנים התפתחותיים במתי"א.
