הבנה והפקה של נרטיב מהוות אתגר עבור ילדים עם לקות שפה. בדיקת האפקט של שיטות התערבות שונות על יכולות נרטיביות הינה נושא מחקרי חשוב היות שהקשיים הראשוניים בהם נתקלים ילדים עם לקות שפה נמשכים עד לבגרות ובאים לידי ביטוי כקשיים בהבנת הנקרא. המחקר הנוכחי בוחן את השפעתן של שתי שיטות התערבות שונות על יכולת הבנת נרטיב אצל ילדים לקויי שפה דוברי עברית לפני גיל בית הספר. במחקר השתתפו 41 ילדים עם לקות שפה בגילאי 6-4. בנוסף, 20 ילדים עם התפתחות תקינה בגילאים זהים היוו את קבוצת ביקורת. לקבוצת הביקורת הועבר מבחן סינון מתוך מבחן ה-PLAI (Blank, et al., 1987). מבחן זה נותח לפי סולם הציונים באבחון המקורי ובעקבותיו חושבו נורמות לפי גיל. הילדים שאותרו בגני חינוך המיוחד כילדים עם לקות שפה וקיבלו ציון הנמוך ב- 1.5 סטיות תקן מהממוצע של קבוצת הביקורת, השתתפו במחקר. תחילה, הוצג לילדי המחקר באופן פרטני הסיפור "על מה הסיפור" של מיריק שניק, בצורת מצגת אינטראקטיבית. לאחר שהם התבקשו לשחזר את הסיפור במילותיהם, הועבר להם סט של שאלות תוכן ופרשנות על הסיפור. בהמשך, הם חולקו לשני תנאים: 1. קבוצה שהשתתפה בשיח בעקבות הסיפור. 2. קבוצה שהשתתפה במשחק סוציו-דרמטי סביב הסיפור. ההתערבות הועברה בקבוצות של שלושה ילדים למשך שלושה שבועות בתדירות שבועית. בשבוע הרביעי, בוצעה הערכה חוזרת של כל המשתתפים. על מנת לבחון את היעילות של כל שיטת התערבות, נעשה שימוש בניתוח שונות דו כיווני בהתבסס על הציונים של שאלות ההבנה ואיכות התוכן בסיפורים המשוחזרים. בנוסף, בוצעה בדיקה של אינטראקציה בין שיטת ההתערבות לבין הרמה השפתית של הילדים (לפי מבחן ה-PLAI). מתוצאות המחקר עולה כי כל הילדים במחקר הראו שיפור משמעותי הן במדד השאלות והן במדד השחזור, ללא הבדלים מובהקים בין הקבוצות. בנוסף, נמצא מתאם חיובי בין השיפור בשאלות ההבנה לבין השיפור בשחזור הסיפור בקבוצת השיח בלבד. לא נמצא קשר בין הציון במבחן ה-PLAI לבין השיפור ביכולות ההבנה והשחזור. ניתוחים נוספים העידו על פער בין הקבוצות, לטובת קבוצת השיח, בנוגע לאזכור מצבים פנימיים ולציון הסברים בנרטיב. למחקר השלכות קליניות לגבי אופן הטיפול באוכלוסייה זו.
