הקדמה ומטרות המחקר: בדיקת התפלגות כלל מומי הכליות ומערכת השתן בעובר בגינם הופסק הריון והשוואה בין ההתוויות שהביאו להפסקת הריון מוקדמת (עד שבוע 24) לעומת מאוחרת (משבוע 24 ואילך). כמו כן בחינת השתלשלות האירועים אשר הביאו להפסקת הריון בשלב מאוחר.
שיטות המחקר: סקר רטרוספקטיבי הכולל את כלל ההרות שעברו הפסקת הריון בשל מום עוברי בכליות ומערכת השתן במרכז הרפואי אסף הרופא מינואר 1998 ועד אפריל 2015.
תוצאות: בתקופת המחקר בוצעו במרכז הרפואי אסף הרופא 2779 הפסקות הריון בהתוויה עוברית. מתוכן, 97 הפסקות הריון בשל מום בכליות ומערכת השתן בעובר אשר חולקו למוקדמות ומאוחרות (80.4% ו- 19.6% בהתאמה). נמצא כי ההתוויה המובילה בקבוצת הפסקות ההיריון המאוחרות היא מחלות ציסטיות כלייתיות ואחריה מומים אחרים (36.8% ו- 31.6% בהתאמה, p=0.001) ומאידך ההתוויה המובילה בקבוצת הפסקות ההיריון המוקדמת היא מומים חסימתיים ואחריה אגנזיס כלייתי (38.5% ו- 34.6% בהתאמה, p=0.001). ניתן היה לאבחן בשלב מוקדם יותר כ 30% ממקרי הפסקות ההיריון המאוחרות על ידי ביצוע בדיקות סקר שגרתיות.
מסקנות ודיון: אפשרי לצמצם חלק מהפסקות ההיריון המאוחרות בשל מומים בכליות ומערכת השתן על ידי העלאת המודעות לביצוע בדיקות הסקר המוקדמות השגרתיות. כיוון שהכליות מתפתחות במהלך כל ההיריון, תמיד יהיו מומים שיתפתחו ויזוהו מאוחר בעל קול. יתכן ובעתיד ניתן יהיה לאבחן חלק ממומים אלה מוקדם יותר על ידי ביצוע בדיקות גנטיות.
