רקע: הקשר בין תפיסה שמיעתית והפקה קולית תועד רבות במחקרים שבחנו את השפעת משוב שמיעתי חסר על הפקת דיבור של שומעים ולקויי שמיעה. מיעוט מחקרים בחן קשר זה באוכלוסיות עם יכולות שמיעתיות או הפקתיות יוצאות דופן כמו מוסיקאים וזמרים. מטרת העבודה הנוכחית הייתה להעמיק את הידע על הקשר בין הפקה קולית לתפיסה שמיעתית על ידי בחינתו בקבוצת ילדים מהמגזר החרדי, אשר לומדת תנ"ך בליווי טעמי המקרא. טעמי המקרא הם סימנים מיוחדים המצורפים לטקסט בעלי תפקיד תחבירי (לדוג` סימני פיסוק), פונולוגי (לדוג` הטעמת המילה) ומוסיקלי (מנגינה לקריאה). הטעמים מתאפיינים בשינויים של משך עוצמה וגובה טון. הנחת העבודה הייתה שילדים שלומדים תנ"ך בליווי טעמי המקרא ונדרשים להפיק שינויים בגובה טון יפגינו יכולת הבחנה בין תדרים טובה יותר מילדים מאותו מגזר שאינם לומדים קריאה בשיטה זו. משתתפים: סה"כ 49 ילדים: 24 ילדים הלומדים בשיטת טעמי המקרא (מתוכם 11 בכיתה ב` ו-13 בכיתה ג`) ו-25 ילדים שאינם לומדים בשיטת הטעמים (מתוכם 11 בכיתה ב` ו-14 בכיתה ג`). כל הילדים למדו בחינוך החרדי, היו בעלי שמיעה והתפתחות תקינים וללא ניסיון פסיכואקוסטי קודם. הילדים השתתפו בשני מפגשים. המפגש הראשון כלל 6 מדידות סף הבחנה בין תדרים והמפגש השני שנערך 1-3 ימים מהראשון כלל 3 מדידות סף בתדר ייחוס של 1 קילוהרץ. בנוסף, ביצעו כל הילדים מבחן להערכה קוגניטיבית לא מילולית (רייבן) ומבחני זיכרון עבודה שמיעתי. תוצאות: 1. ממוצע תוצאות הילדים שלומדים בשיטת טעמי המקרא היה טוב יותר מהקבוצה שאינה לומדת בשיטת הטעמים, לאורך כל מדידות הספים, ללא תלות בגיל; 2. נראתה למידה משמעותית בממוצע תוצאות שתי קבוצות הילדים בעקבות האימון, עם שיפור משמעותי בין המפגשים, מה שיכול להעיד על תהליך של קונסולידציה; 3. 73% מהילדים שלומדים בשיטת הטעמים ורק 26% מהילדים שלא לומדים בשיטת הטעמים הראו למידה משמעותית בעקבות האימון (p<0.01); 4. יכולות קוגניטיביות לא מילוליות הסבירו כ 28% מהשונות בתוצאות, למרות שלא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ביכולות אלו. מסקנות: ממצאי העבודה תומכים בתרומת אימון בהפקה של קריאה בטעמי המקרא לשיפור יכולת שמיעתית בסיסית כמו הבחנה בין תדרים, ולפיתוח מיומנויות למידה כלליות.
