פיתוח כלי להערכת שפת סימנים ישראלית

המחקר הנוכחי עקב אחרי שלושה ילדים המסמנים שס"י מלידה בטווח הגיל 2-5 שנים. עבור כל נבדק נאספו תצפיות בסביבה טבעית בשתי נקודות זמן (בהפרש של 6 חודשים ביניהן). כל תצפית נותחה בהתייחס לחמש הרמות המבניות של השפה: פונולוגיה, מורפולוגיה, תחביר, סמנטיקה ופרגמאטיקה, תוך התמקדות במאפיינים הייחודיים לשס"י (מאיר וסנדלר 2004).
הניתוח מצביע על התפתחות יכולות השפה עם העלייה בגיל. בתחום הסמנטי, נמצאה עליה בכמות הסימנים המייצגים עצמים וישויות (TYPES); בתחום הפונולוגי נמצאו עליה במספר תבניות כף-היד השונות שהילדים הפיקו, שימוש בתבניות יד מורכבות יותר (McIntire, 1977) וירידה בכמות הטעויות הפונולוגיות (כגון החלפת תבנית כף-יד מורכבת בפשוטה יותר) עם העלייה בגיל. כמו-כן נמצאה עליה בשימוש דקדוקי במרחב. אצל שני הילדים הגדולים נצפו סימנים השייכים לעברית מסומנת, צורת התקשורת שאליה הם נחשפים בגן. ממצאים אלה תומכים בחשיבות פיתוח כלי אבחון על בסיס המאפיינים הלשוניים הייחודיים של השפה והמצבים הלשוניים-חברתיים שבה היא משמשת, והם מהווים בסיס להמשך פיתוח מבחן להערכת שפה בשס"י. (149 מילים).
מקורות:
מאיר, עירית וונדי סנדלר (2004). שפה במרחב: אשנב לשפת הסימנים הישראלית. חיפה: הוצאת אוניברסיטת חיפה. .
McIntire, M. L. (1977). The acquisition of American Sign Language hand configurations. Sign Language Studies, 16(1), 247-266.