מעקב ארוך טווח אחר משקל ופרמטרים מטבוליים בקרב ילדים ובני נוער אשר היו מאושפזים במחלקה לאשפוז יום פסיכיאטרי `המרכז לבריאות הנפש `גהה` והמרכז הרפואי `וולפסון`

תקציר

רקע: מתבגרים פסיכיאטריים נמצאים בסיכון מוגבר לעודף-משקל, להשמנת-יתר ולתסמונת מטבולית. עם זאת, הנתונים לגבי גורמי סיכון לעלייה במשקל במהלך אשפוז פסיכיאטרי של בני-נוער, מועטים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את גורמי הסיכון הקליניים והתרופתיים לעלייה לא תקינה במשקל במהלך אשפוז זה.

שיטות: מדובר במחקר פרוספקטיבי היסטורי. 146 מתבגרים (גיל ממוצע 15.2±1.96 שנים) טופלו ביחידת יום פסיכיאטרית למתבגרים (מספר ימים 141±76). מדידות אנתרופומטריות ונתוני מעבדה של גלוקוז ורמות שומנים בדם נערכו כחלק מהמעקב הרפואי בקבלה לאשפוז ובשחרור. נתונים דמוגרפיים, אבחנות פסיכיאטריות, היסטוריה רפואית וטיפולים תרופתיים נלקחו ממערכת הרשומות הרפואית.

תוצאות: נצפתה עלייה משמעותית במסת גוף מותאמת לגיל ומין (BMI Z-score) (0.5±1.2 לעומת 0.7±1.1 בקבלה ובשחרור, p<0,001). בנים עלו במשקל ובהיקפי המותניים יותר מבנות (OR=3.5, 95% CI=1.2-10.3). למרות עלייה במשקל ובהיקפי מותניים, רמות סוכר בדם ופרופיל השומנים לא השתנו באופן משמעותי במהלך האשפוז. BMI Z-score בתחילת האשפוז היה בקשר הפוך לעלייה במשקל (p<0.0001). גיל בעת האשפוז, אבחנות פסיכיאטריות, משך האשפוז ומספר התרופות הפסיכיאטריות באשפוז, לא היו קשורים להשמנה. שכיחות בעלי הסינדרום המטבולי בכניסה לאשפוז הייתה מוגברת (כ 21%) ביחס לשכיחותה בבני נוער במערב. התסמונת נבדקה על פי 2 שיטות: COOK criteria ועל-פי consensus International Diabetes Federation. מרבית בעלי הסינדרום המטבולי בכניסה לאשפוז (p<<0.001) ובשחרורו (p=0.003-0.05) היו בקבוצת בעלי עודף-משקל והשמנת-יתר.

מסקנות: אשפוז של מתבגרים ביחידת יום פסיכיאטרית קשור לעלייה משמעותית במשקל, במיוחד בבנים ובבעלי משקל תקין בכניסה לאשפוז, ומעלה את הסיכון לסבול מסינדרום מטבולי בבעלי-עודף משקל והשמנת-יתר. לאור ריבוי בעלי הסינדרום המטבולי בקבוצות שהוזכרו, המאמצים צריכים להיות מכוונים לצמצום עלייה במשקל באותם מתבגרים ולמעקב מטבולי באשפוז, ואף לאחר סיומו, על-מנת להימנע מסיבוכי הסינדרום.