רקע: תגובה לויקמואידית מוגדרת כספירת לויקוציטים גבוהה, לרוב מעל 30,000μL או 50,000μL. לממצא זה אטיולוגיות מגוונות; במבוגרים נמצאו מספר גורמים: תרביות דם חיוביות, טוקסין חיובי לקלוסטרידיום דפיצילה ועוד. בילדים נעשו מעט מחקרים, ואלו הגיעו לתוצאות סותרות הן בגורמים האטיולוגים והן בהקשר למשמעות הפרוגנוסטית של ממצא זה.
עד כה לא בוצעה סקירה נרחבת לגבי מאפייניהם האפידמיולוגיים, המעבדתיים והאבחנתיים של ילדים המאושפזים עם תגובה לויקמואידית, ולא נכתבו המלצות לגבי הבירור במצבים אלה.
מטרה: אפיונם של ילדים המאושפזים במחלקת ילדים עם תגובה לויקמואידית לעומת קבוצת ביקורת, מבחינת משתנים דמוגרפיים, קליניים ואבחנתיים. השוואה זו תאפשר לבדוק מה הברור הדרוש בילדים אלה והאם יש לכך משמעות פרוגנוסטית.
שיטת מחקר: איסוף רטרוספקטיבי של מידע מתיקי חולים שאושפזו במחלקות הילדים במרכז שניידר, ואשר בקבלתם נצפה לויקוציטוזיס מעל ל-30,000μL ו-50,000μL , והשוואתם לקבוצת ביקורת עם ספירה מתחת ל-30,000μL, מבחינת מאפיינים דמוגרפיים וקליניים.
ממצאים: האבחנה השכיחה ביותר בקבוצת המחקר עם לויקוציטוזיס של 30,000-50,000μL היתה פנאומוניה (29.2%). בדומה לקבוצת הביקורת (10.8%), כששיעור הפליאורופנאומוניות בקבוצת המחקר היה פי 5.5 יותר מבקבוצת הביקורת. בקבוצת המחקר מעל 50,000μL האבחנה השכיחה ביותר היתה לויקמיה (35.8%), גם בקבוצה בין 30,000-50,000μL שכיחות לוקמיה הייתה גבוהה פי 6.6 לעומת קבוצת הביקורת (1% לעומת 0.15%). בנוסף, נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית בין הקבוצות (ובין תת-קבוצות המחקר) בערכי חומצה אורית, LDH ו-CRP. נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית במשך האשפוז בין קבוצות המחקר לקבוצת הביקורת.
דיון: בילדים המאושפזים עם תגובה לויקמואידית עד 30,000μL ישנה עליה בפלאורופנאומוניות, ובשכיחות לויקמיה לעומת אוכלוסיית הביקורת. עליה בשכיחות לויקמיה משמעותית יותר בקבוצה אשר מתייצגת עם לויקוציטוזיס מעל ל-50,000μL. ניתן להסיק שבקבוצות אלו יש להעמיק את הבירור בכיוון זה.