השפעת חום הגוף על ריוויון החמצן

רקע: עקומת הדיסוציאציה של ההמוגלובין המחומצן מראה שחום גוף גבוה מקטין את זיקת ההמוגלובין לחמצן. לדוגמא: לפי העקומה, בלחץ חמצן חלקי של 60 מ"מ כספית ובטמפרטורה של 37 מעלות, ריוויון החמצן הצפוי הוא 91%. עליית חום הגוף ל 40 מעלות צפויה להקטין את ריוויון החמצן ל 85.8%. עד היום לא נעשו עבודות הבודקות אם ההשפעה הצפויה תיאורתית מתרחשת בפועל. מטרת המחקר המוצג הייתה להעריך את השפעת חום גוף גבוה על ריוויון החמצן בילדים.

שיטות: ילדים שהגיעו לחדר המיון עם חום מעל 38.5 מעלות צלסיוס נכללו במחקר. לא נכללו ילדים עם מחלה נשימתית דינמית. ריוויון החמצן נמדד בעזרת מד סטורציה לפני ואחרי מתן תרופות להורדת חום. השינוי בריוויון החמצן בעקבות הורדת החום הושווה לשנוי הצפוי תיאורטית מתוך עקומת הדיסוציאציה.

תוצאות: 34 ילדים סיימו את המחקר. הטמפרטורה הממוצעת בקבלה הייתה 0.55 +/- 39.17 וריוויון החמצן הממוצע 2.21%+/- 96.15 . לאחר טיפול להורדת חום, ירידת החום הממוצעת הייתה 0.67 +/- 1.71 מעלות, ועלית הסטורציה הממוצעת 1.76% +/- 0.95. עליית סטורציה נצפתה אצל 25 מתוך 34 משתתפי הניסוי (73.5%) ואצל 18 מתוך 20 הילדים (90%) שבהם הטמפרטורה ירדה בלפחות 1.5 מעלות. בילדים אלו ירידת החום הממוצעת היתה 0.55 +/- 2.125 מעלות, ועלית הסטורציה הממוצעת 1.61% +/- 1.45. העליה שנצפתה בריויון החמצן קרובה לעליה המצופה מתוך עקומת הדיסוציאציה ( 90% מהצפוי).

מסקנות: חום גוף גבוה גורם לירידה בריוויון חמצן כצפוי מעקומת הדיסוציאציה. ההשפעה המדויקת משתנה בין נבדקים ואצל חלק קטן מהנבדקים לא נצפתה עלית סטורציה לאחר הורדת חום. הרופא המטפל בילדים עם מחלת חום צריך להיות מודע להשפעה הרבה שעשויה להיות לחום הגוף על ערכי ריוויון החמצן. במיוחד בילדים עם ריוויון חמצן גבולי.