מבוא: בברית מילה מסורתית נהוגה פרוצדורת יניקה ישירה בה המוהל מוצץ את הדם ישירות מן הפצע הפתוח. במגע ישיר זה ישנו סיכון להעברת נגיף ההרפס (HSV). ב-2002 הכריזה הרבנות הראשית בישראל על האפשרות הלגיטמית של שימוש בכלי סטרילי ("קשית") לשאיבת הדם במהלך הברית. איגוד רופאי הילדים ממליץ על המנעות מיניקה ישירה במהלך הברית.
מטרות: לאמוד את שיעור השימוש ביניקה הישירה בבריתות המתבצעות במרכז הארץ, מאפייני האוכלוסיה שנוקטת בפרוצדורה זו ואת המודעות לסכנת ההדבקה ב-HSV.
שיטות: מדגם נוחות במסגרתו חולקו שאלונים להורים לבנים בגילאים שבועיים עד חצי שנה המאושפזים מסיבות שונות במחלקת ילדים.
תוצאות: רואיינו 37 משפחות ל-37 בנים. יניקה ישירה בוצעה ב54% (20/37) מהבריתות, ב-21.4% מהמקרים (9/36) נשאב הדם באמצעות קשית, וב-8.1% (3/37) בוצעה הברית על ידי רופא. ב-13.5% (5/37) מהבריתות שבוצעו על ידי מוהל לא היה ידוע להורים אופן ביצוע הברית. לא נמצאו הבדלים מובהקים בגיל, מוצא אתני, זיקה לדת או השכלת ההורים בין תנוקות שעברו ברית עם יניקה ישירה לאלו שעברו שאיבה באמצעות קשית. באף מקרה לא ניתנו הסבר או אפשרות בחירה לגבי אופן ביצוע הברית. נמצא קשר מובהק בין המודעות לסכנה בהדבקה בהרפס לבין אופן ביצוע הברית כאשר רק משפחה אחת מקבוצת היניקה הישירה (5% ,1/20) היתה מודעת לסכנה לעומת 55.6% (5/9) מהקבוצה בה נעשה שימוש בקשית (p=0.005). התקשורת צוינה כמקור מידע לתופעה.
מסקנות: טכניקת היניקה הישירה נפוצה בקרב האכולוסייה הלא חרדית במרכז הארץ ומודעות האוכלוסייה לסכנות הטמונות הינה נמוכה מאוד. אנו קוראים לפעילות הסברתית לשם הגברת מודעות הורים לתופעה זו והשלכותיה.
