במהלך חיי היומיום, בכל רגע נתון אנו נדרשים לחשיבה על האחר ולהבנה עצמאית של הקשרים, רמזים וניואנסים חברתיים, על מנת להתאים את התנהגותנו לבני אדם ולמצבים שונים. ידוע כי אנשים עם לקויות תקשורת מתקשים בהבנת מהות האינטראקציה החברתית. מדיווחים רבים של אנשים המאובחנים על ספקטרום האוטיזם בתפקוד בינוני עד גבוה, עולה כי קיימת יכולת לרכוש מיומנויות תקשורת מקובלות, אך האתגר הוא ביישום הנלמד. כלומר, לדעת מתי ואיפה ליישם את המיומנויות האלה. מטרת הגישה 'חשיבה חברתית', אשר פותחה ע"י מישל גרסיה-ווינר לפני כ- 20 שנים בארה"ב, היא להקנות מיומנויות חברתיות ולעודד ליישום עצמאי ומותאם שלהן, במצבים חברתיים שונים. מודל ה-I-LAUGH של גרסיה-ווינר, מפרט מיומנויות חברתיות עיקריות, להן אנו נדרשים בהתנהלות יומיומית בחיינו, כדוגמת, יוזמה, הקשבה, לקיחת פרספקטיבה ועוד. מושגים ועקרונות מופשטים אלו, נלמדים בגישה חברתית-קוגניטיבית זו באמצעות שימוש בשפה קונקרטית ובעזרים ויזואליים. בהרצאה זו, נסקור את מודל ה-I-LAUGH, כפי שמיושם בטיפולים פרטניים וקבוצתיים של ילדי גן וילדי בית ספר, במכון להתפתחות הילד בתל השומר. בהמשך, נציג תיאורי מקרה ונחשוף לכלים פרקטיים בהם אנו משתמשים בעבודתנו על-פי מודל זה. כמו כן, נציע דרכים להתמודדות במצבים יום-יומיים בהם המטופל נדרש לפתרון בעיות, להשתתפות מותאמת בשיחה ולזיהוי רגשות וכוונות שלו ושל האנשים שבסביבתו.
