הסיפור הקצר על לידת יצחק לזוג זקנים מופלג מתאפיין בחזרתיות מרובה מסוגים שונים. חזרתיות זו כוללת בין היתר הופעה כפולה של עיקרון הניגוד במסגרתו של הסיפור השלם: הניגוד הראשון הוא בין אוצר המילים הבסיסי של הסיפור הרחוק מלהיות מסובך לבין הנושא המסופר אשר רחוק מלהיות פשוט. הניגוד השני הוא בין טכניקת ההגדה(telling) המככבת לאורך רובו המכריע של הסיפור והמושתתת על אוצר מילים שאיננו מעורר קשיים יוצאי דופן, לבין ההראייה(showing ) בדיבור הישיר של שרה (פסוקים ו-ז) שלגבי משמעותה המדויקת קיימות אי אילו מחלוקות. בהרצאתי זו אתאר את גלגוליה של תופעת החזרתיות בפרשה זו, אטען שיש בסיפור מערכת כפולה של חזרות, לא רק במישור הגלוי אלא גם במישור הסמוי, ואנסה להציע הסבר לתופעה זו. כמו כן אאפיין את דמותה המיוחדת של שרה בסיפור.