Poor and Rich in the Jewish Community at the Kingdom of Navarre before the Expulsion

קהילת יהודי נבארה מנתה לאחר המגיפה השחורה באמצע המאה הי"ד כ- 3000 נפש בכ- 600 בתי אב. רובם המוחלט של יהודי הממלכה האיברית הקטנה והנידחת התגוררו בעריה המרכזיות של הממלכה ונמנו על המעמד העירוני. עיקר פרנסתם הייתה מעסקי מסחר ומלאכה והלוואה ברבית עם כלל האוכלוסייה. בדומה לרוב האוכלוסייה הכללית, שהייתה אגרארית ברובה הגדול, התקשו רוב יהודי הממלכה בפרנסתם ואף היו ביניהם עניים מרודים, שלא עמדו בתשלומי המסים לכתר והקהילה נאלצה לשלם בעבורם את חובות המס שלהם. מיעוט קטן מקרב יהודי הממלכה היו עשירים ובודדים היו עשירים מופלגים, שעשו את עיקר הונם בשירות הכתר והחצר המלכותית.

אנו עדים להעדר כמעט מוחלט של סולידריות חברתית בין הקהילות השונות ובקרבן. מהמקורות הידועים לנו עולה שהנהגת הקהילה כמעט ולא עסקה בנושאי רווחה וסעד בקהילה, כי קהילות שהתקשו בהעלאת מסים לכתר, בוודאי לא יכלו בהעדר אמצעים מספיקים, לקיים מערך מסודר של מוסדות קהילתיים או לתמוך בכלי הקודש בקהילה. גם בכירי החצרנים היהודים נמנעו באופן מוחלט מהשתתפות בהנהגת הקהל, כפי הנראה בהנחיה מלכותית של הכתר להימנע מכל זיקה בינם לבין אחיהם, כנראה מתוך מגמה למנוע מהם לצבור כוח ומעמד גדולים ורבים מדי לטעמו של הכתר. גם מוסד הרב הראשי, שהיה משרה פוליטית בחסדי הכתר, לא עסק, למיטב הידוע לנו, בנושאי רווחה וסעד והתרכז בגביית המסים למען הכתר מהקהילות היהודיות בממלכה. השתמרה עדות אחת בלבד, מהעשור האחרון שלפני הגירוש מקהילת יהודי טודילה, הגדולה שבקהילות היהודיות בממלכה, על מכירת נכסי הקדש, כנראה לטובת הנזקקים בקהילה. כל זאת בניגוד לידוע לנו מקהילות יהודיות אחרות בקסטיליה או בכתר אראגוניה.