Moses of Narbonne ‘s Commentary on al-Ghazālī’s Maqasid al falasifa (Aims of the Philosophers)

אחד מחיבוריו החשובים והנפוצים ביותר של אלגזאלי הוא ׳כוונות הפילוסופים׳. חיבור זה סיכם את שיטותיהם הפילוסופיות של אלפאראבי ואבן סינא ונועד לשמש מעין הקדמה לחיבור נוסף שיוכחו בו טעויותיהם של פילוסופים אלה. אלגזאלי אכן כתב חיבור זה ושמו ׳הפלת הפילוסופים׳. הוא תקף בו רעיונות מרכזיים של הנאופלטוניזם המוסלמי. עם זאת, ספר ׳כוונות הפילוסופים׳ לא מילא את ייעודו המקורי. קוראיו לא ראו בו מבוא לסתירת דעות הפילוסופים אלא סיכום בהיר של רעיונות הפילוסופיה. כך תרם ׳כוונות הפילוסופים׳ להפצת הדעות שביקש לתקוף. בספרות המחקר הוצע כי אחת הסיבות לתפיסת ׳כוונות הפילוסופים׳ בתור ספר לימוד פילוסופיה הייתה שנתרגם ללטינית בלא ההקדמה והסיכום שאלגזאלי הסביר בהם את מטרתו.

׳כוונות הפילוסופים׳ ניתרגם לעברית שלוש פעמים יחד עם הקדמתו. נרבוני חיבר ביאור מקיף לספר. בהקדמת ביאורו הסביר כי המהלך המורכב של כתיבת ספר אחד המפרט את רעיונות הפילוסופים וספר נוסף הסותר אותם לא הייתה אלא תחבולה שהגה אלגזאלי כדי שיוכל לעסוק בפילוסופיה האהובה עליו. נרבוני ראה באלגזאלי פילוסוף של אמת הבקי בחכמות ולא יכול שלא לחלוק אותן עם זולתו. נרבוני גרס כי העיסוק בפילוסופיה נאסר בתקופתו ובסביבתו של אלגזאלי. פרסום ׳כוונות הפילוסופים׳ היה פתרון יצירתי לכך. אלגזאלי העלה על הכתב את הידע שהשתוקק לחלוק עם סביבתו בלי שיישא עונש כבד. ביאור נרבוני הופך את ׳כוונות הפילוסופים׳ למעין חיבור אזוטרי שמגמתו האמתית ברורה למעטים. ההרצאה המוצעת תציג את גישתו העקרונית של ר׳ משה נרבוני לספר ׳כוונות הפילוסופים׳. היא תתמקד בפרק בחיבור הדן בתורת הנפש ותבחן כיצד השתמש נרבוני ברעיונותיו של אלגזאלי בביאור פסוקי תנ״ך ומאמרי חז״ל הדנים במעשי ניסים, בנבואה וביכולת הנפש האנושית לחרוג מגבולות הגוף.