הנובלה "גננים" של אשר ברש (1952-1888) מעמידה במרכזה את דמותה של מירה, שעולה לארץ-ישראל ומגולל את קורותיה עד להתאבדותה בימה של תל אביב. זמן קצר לאחר עלייתה ארצה היא נעתרת להצעת הנישואים של מנשה קלינגר, חלוץ שפגשה באניית העולים, ונישאת לו. בנובלה מתוארות דמויות נוספות של נשים, דמויות משניות, המאירות על דרכה של דמות הגיבורה. המספר משרטט את אורח החיים שבחרה כל אחת מהן, את תפיסותיהן ואת עמדותיהן. כך, אשתו של דודה של מירה, עוזר טמקיס, אשת הרופא, סטילה, חברתה של מירה, עפרה, בתה של מירה, הדסה, אחייניתם של האחים קליגר, רומיה, העוזרת התימנית, רחל, אחותה של מירה, רוז`קה (הנקראת אף שושנה), גיסתה של מירה והדסה בשלב הבחרות, אמם של האחים קליגר בתקופת הזקנה, ואשתו של מר קוייט, המתגוררת בסמוך למשפחת קליגר. הנחת העבודה במחקר זה היא כי המספר בנובלה "גננים" מרבה בתיאורן של דמויות נשיות ובעיצובן, מתוך מגמה חתרנית להביע מסרים ועמדות המתייחסות למעמד האישה, לכוחה, לעוצמותיה. למשל, לאופני התמודדותה במשברים ובסיטואציות שונות של חייהן. במאמר זה אבקש לבדוק את דרכי העיצוב של ביטויי העוצמה והתמודדותה של הדמות הנשית בסיטואציות קונפליקטואליות שונות. כיוצא מכך, אנסה אף לחשוף את המסר שביקש המחבר המובלע לבטא באמצעות הדמויות הנשיות.