Rabbi David Zvi Hoffmann’s Struggle over the Ethics of Halakha

במסגרת הליכים משפטיים כנגד תיאודור פריטש (Theodor Fritsch) באשמת אנטישמיות, שביסס את עוינותו כלפי היהודים בעיקר על סמך מובאות משולחן ערוך ומהתלמוד הבבלי, התבקש הרד"צ הופמן לחבר חוות דעת מומחה במשפטו השני של פריטש, שנערך בלייפציג בין השנים 1913-1912. כתב יד של חוות דעת זו שאינה התפרסמה, ממשיך את סוגת כתביו האפולוגטיים של הרד"צ הופמן, המוכרת בעיקר מספרו Der Schulchan-Aruch, שיצא לאור בשנת 1884. בהרצאה זאת נדון על החיבור של הרד"צ הופמן, שבו מעבר לשאלות שבית הדין הפנה אליו, מצא הוא לנכון אף להוסיף הערות היסטוריוגרפיות ביחס להתפתחותן של הלכות אחדות, וכן פרשנות, הסבר וטעם מוסרי לאמונה ולהלכה היהודית ביחס לאתיקה הכללית.

ממסמך זה, שעסק בעיקר בנושאים הלכתיים הקשורים ליחסים בין יהודים ללא יהודים ובהתייחסות הלכתית כלפי המדינה האזרחית ובית דינה, ניתן לאפיין את הגותו הדתית והחברתית-פוליטית. מדרכיו ההרמנויטיים של הרד"צ הופמן, ובחירתו להציג את התפתחותן ההיסטורית של הלכות מסוימות כלפי לא יהודים (alte Fremdengesetze) מצד אחד, ולהשוות את ההלכה היהודית עם האתיקה בת דורו (moderne Ethik), מצד אחר. בהרצאה זאת נבקש להאיר על מאפייני ההגות ההלכתית-ההיסטורית ועל מעמדה של האתיקה היהודית-ההלכתית הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה.

חלק מרכזי מהדיון על האתיקה של התורה ושל ההלכה שבשולחן ערוך ובתלמוד מתוך כתב יד זה, שבמקורו היה מיועד לדיינים במשפט האזרחי, נדפס מחדש בכתב העת `ישורון`, ומופנה לקהל יהודי, עם הערותיו של הרד"צ הופמן, שבעיקר מתעמת עם חוות הדעת של התיאולוג רודולף קיטל (Rudolf Kittel), שחיבר אף הוא חוות דעת למשפטו של פריטש. אם כך בהרצאה זאת נבקש להתייחס לאופן שבו הרד"צ הופמן בוחר לייצג את משנתו.