Arbitration Agreements in Private Jewish Civil Law Courts which Rule In accordance with Jewish Law

במדינת ישראל פועלים בתי דין הפוסקים על פי ההלכה היהודית. בתי הדין פועלים בשני מישורים: א. בית דין רבני, הפועל מכוח חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). ב. בתי דין פרטיים המשמשים כבוררים, הפועלים בענייני ממונות מכח חוק הבוררות המאפשר לבעלי דין להתדיין בפני בורר כבחירתם לאחר חתימה על הסכם בוררות.

ברחבי הארץ פזורים מאות בתי דין שכאלה, רובם שייכים למגזר החרדי. בעקבות הירידה בכוחם ובסמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בענייני ממונות בהוראת בית המשפט (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר), הרי שמשנות התשעים, החלו לפעול גם בתי דין פרטיים ציוניים דתיים. סיבות מגוונות מביאות מתדיינים אל פתחם של בתי דין אלה, ובעיקרם הרצון להתדיין על פי דין תורה.

בבתי דין המשמשים קהילות חרדיות סגורות, אין נוהגים בדרך כלל לחתום על הסכם בוררות, שכן ההנחה היא ששני הצדדים מקבלים באופן מלא את סמכותם של הדיינים, וימלאו אחר פסק דינם גם ללא המערכת הרשמית של ההוצאה לפועל (חלקים מציבור זה אף מתנגדים למדינה, מוסדותיה וחוקיה, ואינם מעוניינים להכפיף את ההתדיינות בבית הדין לדרישות חוק הבוררות).

אולם בבתי הדין מקרב הציבור הציוני-דתי, ואף בחלקם של בתי הדין החרדיים אשר משרתים קהל רחב ומגוון יותר, נוסחו הסכמי בוררות אשר מלבד הענקת סמכות לבית הדין לדון בסכסוך שבין הצדדים, כוללים סעיפים נוספים הקובעים כללים מחייבים לצדדים, ומצמצמים או מרחיבים את סמכות ואחריות בית הדין.

בהרצאה נבחן נוסחים שונים של הסכמי בוררות בהליך התדיינות בבתי דין, ונעמוד על ההבדלים ביניהם ומשמעותם ההלכתית והמשפטית. כן ננסה לבחון את המידה שבה הנוסחים השונים משקפים את המדיניות המשפטית ואת תפיסת העולם ההלכתית של בתי הדין לסוגיהם.