לאפיוני לקות השמיעה, ולאפיוני השיקום, השלכות על התפתחות הזהות וההשתייכות החברתית של אנשים עם לקוי בשמיעה. משתנה מרכזי שנחקר בעשור האחרון בהקשר של זהות הוא השימוש בשתל שבלול, המאפשר לרבים לרכוש שפה מדוברת ולהשתלב בחברה השומעת. יכולותיהם השפתיות של אנשים אלה משפיעות על עיצוב זהותם התרבותית. רוב המחקרים הקודמים שעסקו בקשר בין השתל וזהות היו איכותניים, או שנעשו על מדגם קטן. במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין השימוש בשתל לזהות במדגם גדול ובמתודולוגיה כמותית.
מטרת המחקר הייתה להשוות בין זהות תרבותית של מתבגרים עם שתל שבלול, מתבגרים חרשים ללא שתל, ומתבגרים כבדי שמיעה. למתבגרים עם השתל והמתבגרים החרשים ללא שתל הייתה חומרה דומה של ירידה בשמיעה, ומיומנויות תקשורת שונות. לעומתם, המתבגרים עם השתל וכבדי השמיעה היו שונים בחומרת הירידה בשמיעה, ודומים ביכולותיהם התקשורתיות.
השתתפו 141 צעירים בגילאי 16-22 שנים, עם ליקוי שמיעה פרה-לינגואלי תחושתי-עצבי חמור-עמוק. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות: 74 חרשים עם שתל, 31 חרשים ללא שתל (בעלי סף שמיעה של 90dB או גרוע מזה באוזן הטובה), ו- 36 כבדי שמיעה (בעלי סף שמיעה טוב יותר מ – 90 dB באוזן הטובה). זהות תרבותית של המשתתפים נבדקה באמצעות שאלון זהות DIDS בעיבוד שנעשה לצורך המחקר הנוכחי. השאלון המעובד כלל חמש תתי-זהויות: זהות שומעת, זהות חרשת, זהות שוליים, זהות דו-תרבותית שומעת, וזהות דו-תרבותית חרשת.
נמצאו הבדלים מובהקים בין חרשים ללא שתל לבין המושתלים בכל הזהויות, מלבד זהות שוליים. לחרשים עם שתל היו זהות חרשת וזהות דו-תרבותית חרשת חלשות יותר בהשוואה למשתתפים החרשים ללא שתל, וזהות שומעת ודו-תרבותית שומעת חזקות יותר בהשוואה למשתתפים החרשים ללא שתל.
לא נמצאו הבדלים במרבית הזהויות בין משתתפים מושתלים למשתתפים כבדי שמיעה, מלבד זהות דו-תרבותית חרשת: למשתתפים המושתלים הייתה זהות דו-תרבותית חרשת חזקה יותר בהשוואה למשתתפים כבדי השמיעה.
לא נמצאו הבדלים בזהות בין מושתלים שהושתלו עד גיל 6 למושתלים שהושתלו לאחר גיל זה.
הממצאים הצביעו על השימוש בשתל כמשתנה מרכזי בעיצוב זהות של מתבגרים עם לקות שמיעה.
