Judaism as a Socialist Religion in the Thought of Nachman Syrkin

נחמן סירקין היה הוגה שהשפיע עמוקות על הציונות הסוציאליסטית. תנועה זו התרחקה ברובה מהיהדות, מתוך מרד אתאיסטי בגולה ובדת היהודית. ואכן, במשנתו המוקדמת של סירקין ניכרת שלילה עזה, שהיו משולבים בה אפילו נימות אנטישמיות, של הדת היהודית והחיים היהודיים בגולה.

אולם במחקר עד היום לא שמו לב לשינוי שעבר בהגותו המאוחרת, שהתפתחה בעיקר לאורך העשור השני של המאה העשרים. בשלב המאוחר של הגותו נחשף סירקין להגותו של הרמן כהן, אשר ראה ביהדות דת שיש בה תשתית לתרבות סוציאליסטית מודרנית. המפגש עם העוצמה הפילוסופית של כהן הביאה את סירקין לעיון מחודש במשנתו של מורהו הראשון, משה הס, אשר דיבר במפורש על חידוש היהדות כדת הסוציאליזם. בעקבות הס העלה סירקין את האפשרות, שהיהדות היא `כוכב הבוקר המזהיר` (דער לייכטנדער מארגנשטערן`), שיאיר ליום הקרב של האנושות הסוציאליסטית. האם, שואל סירקין, "היהדות עשויה להיות דת העתיד של הסוציאליזם? זוהי השאלה המרכזית, שעליה תלוי עתיד היהדות ועתידו של העם היהודי" (נחמן סירקין, `משה העס, זיין לעבן, זיין ווירקונג און זיין פילאזאפיע` (מבוא), מ` העס, רוים און ירושלים, ניו יארק 1916, עמ` 18).

למעשה, עבר סירקין תהליך של `תשובה`. לא `חזרה בתשובה` אורתודוקסית, אבל שינוי פנימי עמוק. זהו חיבור הרואה בבשורה הנבואית המקראית, באמונה באלוהים ובחתירה הנבואית לחברת צדק יסוד לחידוש היהדות המודרנית. זהו חיבור לחתירה היהודית לגאולה כלל עולמית של `לתקן עולם במלכות שדי`, אשר יש לו יחס אוהבד לדת ולמורשת היהודית. הציונות הסוציאליסטית, לפי השקפתו, היא המשך מתבקש ליהדות, כדת פרוטו-סוציאליסטית. הצד המעשי של הציונות יתבטא בסוציאליזם קואופרטיבי קונסטרוקטיבי, המטפח שיתוף ושויון. הצד הרוחני והתרבותי שלה ישאב באופן עמוק מהמורשת היהודית ומחתירתה לצדק חברתי.