כריתת כליה לפרוסקופית בחולי דיאליזה- האם המהלך הניתוחי והבתר ניתוחי שונים

מבוא ומטרה: הגישה הלפרוסקופית לכריתת כליה פשוטה או רדיקאלית בשל מחלה שפירה או שאתית הופך לניתוח סטנדרטי. ניתוח לפרוסקופי לכריתת כליה לא נבחן בנפרד ולעומק בקבוצת חולי הדיאליזה. המטרה לבחון קבוצת מקרים אלו, שיעור הסיבוכים, משך הניתוח, ומשך האשפוז.

שיטות וחולים: 10 חולי דיאליזה, עברו ניתוח לפרוסקופי לכריתת כליה מדצמבר 2009 ועד מאי 2016. חמשה מקרים עם גידול שאתי בכליה וחמשה מקרים בשל כליות עם תהליך דלקתי, סימפטומטי. כל המקרים נותחו בגישה לפרוסקופית תוך צפקית.

תוצאות: 10 מקרים, ששה גברים וארבע נשים, הגיל הממוצע 58.5 שנים (50- 77 שנים). חמשה מקרים נותחו מימין וחמשה משמאל. ממוצע הדימום 85 סמ"ק (20-200 סמ"ק), משך הניתוח הממוצע 199.1 דקות ( 150-300 דקות). לא היה צורך במתן דם (0%). מעבר לניתוח פתוח במקרה אחד (10%). לא היה זיהום בפצעי הניתוח ולא בקעים בצלקות הניתוחיות (0%). במקרה אחד איליוס ממושך שטופל שמרני (10%), במקרה אחד סטימת השנט- הניצור לצורך הדיאליזה (10%). ממוצע האשפוז 4.2 ימים (3-9 ימים).

מסקנות: ניתוח לפרוסקופי לכריתת כליה בשל ממצא שפיר או ממאיר, בחולי דיאליזה, הינו ניתוח ישים, בטוח, מעט ארוך מהמקובל, אשפוז ארוך ביממה אחת, ואחוז סיבוכים סביר.

אנו ממליצים על גישה לפרוסקופית לכריתת כליה בחולי דיאליזה במרכזים אשר רכשו ניסיון בניתוחים לפרוסקופים.