כריתת כליה ללא תפקוד בגישה לפרוסקופית לאחר ניתוח PCNL

מבוא ומטרה: כריתת כליה בגישה לפרוסקופית הינו ניתוח סטנדרטי בימינו. אך ניתוח לפרוסקופי לכריתת כליה שאינה מתפקדת לאחר מעורבות ניתוחית בעבר נתפס כניתוח קשה ומהווה התווית נגד יחסית לניתוח לפרוסקופי.

המטרה לבחון בקבוצת החולים אשר עברו ניתוח מלעורי לטיפולי באבנים- PCNL, ממוצע הדימום והצורך במתן דם, משך הניתוח, הסיכוי למעבר לניתוח פתוח, אחוזי הסיבוכים, וממוצע משך האשפוז.

שיטות וחולים: מבין המקרים אשר עברו PCNL, אותרו 18 מקרים שעברו ניתוח לפרוסקופי לכריתת כליה שאינה מתפקדת מדצמבר 2002 ועד יולי 2016. בכל המקרים היו דלקות חוזרות בדרכי השתן, כאבים במותן, אבני כליה, תהליך דלקתי סביב הכליה, 15 מקרים היו עם פיונפרוזיס טרם הניתוח.

תוצאות: 18 מקרים, עשרה גברים ושמונה נשים, הגיל הממוצע 52.7 שנים (13-82 שנים). אחד עשר מקרים נותחו משמאל ושבעה מימין. אחוז התפקוד הממוצע של הכליות לפי מיפוי DMSA הינו 8.7%. ממוצע הדימום 243.6 סמ"ק (20-1000 סמ"ק), משך הניתוח הממוצע 201.6 דקות (90-350 דקות). בשלושה מקרים ניתן דם (16.6%). 16 מקרים נותחו בגישה תוך צפקית ושניים בגישה אחור צפקית. מעבר לניתוח פתוח במקרה אחד (5.5%). זיהום בפצע הניתוח במקרה אחד (5.5%). ממוצע האשפוז 3.7 ימים (2-6 ימים).

מסקנות: ניתוח לפרוסקופי לכריתת כליה שאינה מתפקדת במקרים אשר עברו ניתוח PCNL בעבר, הינו ניתוח מאתגר, אך בטוח וניתן לביצוע, אחוז המעבר לניתוח פתוח סביר. ממוצע הדימום מעט גדול ומשך הניתוח מעט ארוך יותר מהמצוין בספרות.