גורמי סיכון להישנות זיהום וחזרה לאשפוז לאחר ניקוז הכליה עם תומכן שופכני לאבן ואלח דם

אייל קורד 1 יורם זיגל 1,3 אמיר קופר 1 סיוון הירש 3 גלינה גולצמן 2,3 אמנון זיסמן 1,3
1המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי אסף הרופא, ישראל
2היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי אסף הרופא
3בי"ס לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

רקע

לאחר אורוספסיס וניקוז עם תומכן, וטרם הטיפול הדפיניטיבי באבן, חלק מהמטופלים לוקים שוב בזיהום.לא קיימים קווים מנחים לגבי המועד המיטבי לטיפול דפניטיבי באבן לאחר זיהום.

מטרה לבדוק גורמי סיכון וחזרה לאשפוז עקב הישנות זיהום בחולים עם אבן אשר נוקזו עם תומכן בשל אורוספסיס.

שיטות

נסקרו תיקי חולים לאחר ניקוז עם תומכן בעת אירוע של אורוספסיס ואבן בשופכן בין השנים 2009-2016. נאספו נתונים ובוצע ניתוח רב משתני ב128 מטופלים ששבו לטיפול אלקטיבי דפניטיבי באבן מול קבוצה של 48 מטופלים אשר שבו לאשפוז בשל זיהום חוזר.

תוצאות

48/176 מטופלים (27%) שבו לאשפוז בשל זיהום טרם פעולה דפיניטיבית. משך האשפוז הראשוני במטופלים אלו היה 5.3 ± 7.4 ימים. זמן ממוצע לחזרה לאשפוז עם זיהום חוזר היה 37.3 ± 42.1 ימים. זמן ממוצע עד לפעולה דפיניטיבית בקבוצת החולים אשר לא שבו לאשפוז היה46.2 ± 72.4 ימים. זמן ממוצע עד לפעולה דפיניטיבית בקבוצת החולים אשר שבו לאשפוז עם זיהום היה 43.7 ± 63.8 ימים. 38% מהמטופלים ששבו לאשפוז עשו כן תוך 3 שבועות משחרורם.

תמותה: חולה אחת נפטרה בפרזנטציה הראשונית (0.6%) ושלושה בקבוצה עם זיהום חוזר (6.25%).


באנליזה רב משתנית ורגרסיה לוגיסטית התקבל כי סכרת (p=0.02 ) והיסטוריה של פעולות אנדו- אורולוגיות בעבר (p=0.046) מהווים גורמי סיכון מובהקים להישנות זיהום בזמן המתנה לפעולה דפיניטיבית

מסקנות

  1. מטופלים עם ספסיס ואבן שנוקזו עם תומכן ולהם סכרת ואו פעולות אנדו-אורולוגיות בעבר נמצאים בסיכון מוגבר להישנות זיהום ותמותה בזמן ההמתנה לפעולה דפיניטיבית.
  2. בעזרת מדדי דלקת, מדדים בקטריולוגיים ומדדי כושר סיסטמיים, יש לקבוע את חלון ההזדמנויות המיטבי לטיפול באבן בחולים אלו ולבחון אותו בעבודת המשך פרוספקטיבית.








Powered by Eventact EMS