דחיפות ניקוז הכליה בחולים המתייצגים עם אבן חוסמת בדרכי השתן וחום

הקדמה:

חולים עם אבן חוסמת בדרכי השתן וחום מקובל לנקז באופן דחוף לאחר מתן טיפול אנטיביוטי. אולם, הדחיפות בביצוע הניקוז בחולה שאינו בספסיס אינה מוגדרת. בעבודה זו השווינו את תוצאות ניקוז מוקדם ומאוחר של כליה עם אבן חוסמת וחום.

שיטות:

נבדקו 50 חולים רצופים שנוקזו עם נפרוסטומיה. פחות מ-12 שעות מהפניה למיון הוגדר כניקוז מוקדם ומעל 12 שעות הוגדר כניקוז מאוחר. 3 נפסלו עקב חסר בנתונים. נאספו נתונים של לויקוציטוזיס, קריאטינין, חום מקסימלי, ירידת לחצי דם מתחת ל-100 סיסטולי ומשך אשפוז של החולים.

תוצאות:

לכל החולים הוחל טיפול אנטיביוטי בחדר מיון. 20 חולים נוקזו מוקדם (<12 שעות), 27 נוקזו לאחר יותר מ-12 שעות. לא היו הבדלים משמעותיים בלויקוציטוזיס (35% לעומת 37%). 35% עם ניקוז מוקדם סבלו מעלייה בקריאטינין לעומת 29.6% מהחולים עם ניקוז מאוחר. ממוצע החום המקסימלי לאחר ניקוז מוקדם היה 38.1 לעומת 37.8 בניקוז מאוחר. לקבוצת החולים עם הניקוז המוקדם היו פחות אירועי ירידת ל.ד. לפני הניקוז (20% לעומת 28.4%) אולם יותר אירועי ירידת ל.ד. לאחר הניקוז (47.3% לעומת 40%). סה"כ ל-55% מהחולים בקבוצת הניקוז המוקדם היו ירידות לחץ דם בשלב כלשהו לעומת 50% בקבוצת הניקוז המאוחר. ממוצע ימי האשפוז בניקוז המוקדם עמד על 7.1 לעומת 9.4 ימים בניקוז המאוחר.

מסקנות:

בקבוצה קטנה זו של 47 חולים לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין ניקוז מוקדם לניקוז מאוחר ע״י נפרוסטומיה לחולים שאינם בהלם ספטי בזמן התייצגותם. ההבדל המשמעותי היחיד שנמצא היה במספר ימי האשפוז.