משתנה מרכזי הקשור בהתפתחות זהות של מתבגרים עם לקות שמיעה הוא מסגרות החינוך. מחקרים בעבר הראו שאנשים שלמדו במסגרות ייעודיות לאנשים עם לקות שמיעה פיתחו זהות חרשת חזקה, בעוד שאנשים שלמדו במסגרות חינוך רגילות פיתחו זהות שומעת חזקה. נמצא קשר בין סיכון לפתח זהות שוליים ללימודים במסגרות חינוך רגילות. במחקרים קודמים לא נבדקו מסגרות החינוך לאורך כל השנים. במחקר הנוכחי נבדק קשר בין זהות לבין מסגרות חינוך בגן, בבית הספר היסודי, ובתיכון.
מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין מסגרות חינוך לאורך כל שנות הלימודים לזהות של מתבגרים עם לקות שמיעה.
השתתפו 141 צעירים בגילאי 16-22 שנים, עם ליקוי שמיעה פרה-לינגואלי תחושתי-עצבי חמור-עמוק שחולקו לשלוש קבוצות: 74 חרשים עם שתל, 31 חרשים ללא שתל (PTA ≥ 90 dB באוזן הטובה), ו- 36 כבדי שמיעה ( PTA < 90 dBבאוזן הטובה). זהות תרבותית של המשתתפים נבדקה באמצעות שאלון זהות DIDS בעיבוד שנעשה לצורך המחקר הנוכחי. השאלון המעובד כלל חמש תתי-זהויות: זהות שומעת, זהות חרשת, זהות שוליים, זהות דו-תרבותית עם נטייה שומעת, וזהות דו-תרבותית עם נטייה חרשת.
ממצאי המחקר הראו כי נמצאו הבדלים בזהות לפי מסגרת הלימודים החל מגיל הגן. ממצא זה מעיד על חשיבותן של שנות החיים הראשונות בגיבוש זהות. נמצאה תרומה חיובית של לימודים בבית ספר יסודי רגיל לזהות שוליים, ותרומה שלילית של לימודים בבית ספר תיכון רגיל לזהות שוליים. ייתכן שהסתגלות נמוכה של התלמידים לקויי השמיעה בבית הספר היסודי הרגיל גרמה לתרומה חיובית לזהות שוליים. עם השנים הם רכשו כלים ומיומנויות לשם הסתגלות טובה לחברת השומעים, ולכן ללימודים בתיכון רגיל הייתה תרומה שלילית לזהות שוליים. בנוסף, נמצא שמשתתפים שטרם פיתחו זהות ברורה למדו בגן בחינוך מיוחד, בבית ספר יסודי בחינוך רגיל, ובתיכון שוב בחינוך מיוחד. יתכן וממצא זה, המתייחס לניידות בין מסגרות החינוך השונות לאורך השנים, מצביע על קושי בפיתוח זהות.
מסקנות: יש לפתח מודעות של אנשי מקצוע לחשיבות המסגרות החינוכיות בהתפתחות זהות של מתבגרים עם לקות שמיעה ולבנות תכניות התערבות בהתאם.
