האם נפרוסטום לפני טיפול מלעורי באבני כליה משפר תוצאות ומוריד סיבוכים?

רקע:

השלב הראשון בניתוח מלעורי להוצאת אבני כליה (PCNL) הינו ביצוע הנתיב המלעורי. יש הטוענים שהכנסת הנפרוסטום בניתוח על ידי המנתח משפרת את סיכויי ההצלחה של הניתוח, ואחרים גורסים כי הכנסת נפרוסטום טרום ניתוחית מורידה שכיחות סיבוכים כמו דמם, פגיעה באיברים סמוכים וזיהום.

מטרה:

להשוות תוצאות וסיבוכים בחולים שעברו הכנסת נפרוסטום טרם לניתוח PCNL לבין החולים שבהם הנתיב בוצע בזמן הניתוח.

שיטה:

באופן רטרוספקטיבי, נאספו חולים שעברו PCNL במוסדנו. החולים חולקו לשתי קבוצות – חולים שעברו הכנסת נפרוסטום טרם לניתוח ביחידה לרדיולוגיה פולשנית, חולים בהם בוצע הנתיב הראשוני בזמן הניתוח. בכל החולים מהקבוצה הראשונה הנפרוסטום הוכנס עקב סיבה דחופה כמו זיהום או חסימה. נתוני החולים ונתוני האבנים המטופלות טרם לניתוח בזמן הניתוח וכן הסיבוכים והתוצאות לאחר הניתוח נאספו והושוו.

תוצאות:

בבדיקת הגיל, המין ,צד הניתוח, מספר האבנים, מספר הגביעים המעורבים, שיעור אבני היציקה, ומדד HU לא נמצא הבדל בין הקבוצות. רק ב- 21(37.5%) מהנפרוסטומיות נעשה שימוש בניתוח. הסיבות לאי שימוש: 23% - הנפרוסטום הוכנס לצוואר הגביע או לאגן, וב-77% מהמקרים הוכנס למיקום לא מיטבי. לא היה הבדל בשיעור ה- STONE FREE שעמד על 80% בשתי הקבוצות.

מסקנות:

• שיעור השימוש בנפרוסטום שהוכנס טרם לניתוח הינו נמוך.
• נטייה לעליה בצורך במתן מוצרי דם בקבוצה ללא נפרוסטום אך ללא מובהקות סטטיסטית.
• נפרוסטום לפני הניתוח אינו משנה את משך הניתוח הממוצע או משפר את תוצאותיו.
• בחולים המועמדים ל- PCNL ולהם מוכנס נפרוסטום מכין או דחוף, מומלץ להכווין באופן מדויק וצמוד את הצוות הרדיולוגי.