רקע:

עווית כליה הינה תסמונת קלינית נפוצה ומהווה חלק חשוב מההפניות לרפואה ראשונית וחדרי מיון. ניהול המקרה כורך בחובו קושי בניבוי המהלך הקליני והנזק הכלייתי. בעבודה זו נבדק האם ניתן לנבא חסימה כלייתית ,על סמך פרמטרים מוגדרים מראש.

שיטות: נאספו נתונים עבור 469 מקרים עם היסטוריה של עווית כליה בגינה פנו למיון בין השנים 2013-2016 , ועברו טיפול דפניטיבי לאבן לאחר מכן. נבדקו הפרמטרים המנבאים הידרונפרוזיס קשה (דרגה 3-4).

תוצאות: כשנבדקו המקרים עם עדות לחסימה משמעותית המתבטאת בהידרונפרוזיס קשה (דרגה 3+4), באנליזה חד משתנית נמצא קשר מובהק לBMI לרוחב האבן ולשטח פני האבן כפי שנמדדו בKUB, מיקום האבן ואבן בעלת שטח פנים מעל 35.78 מ"מ. לא נמצא קשר לניתוח אנדואורולוגי קודם.

באנליזה רב משתנית הידרונפרוזיס קשה היה קשור באופן מובהק לBMI ((OR=-0.65; P=0.038, מיקום האבן בשופכן (OR=0.39; P<0.005), רוחב האבן שטח הפנים ב,KUB – וב-CT. ערך סף מובהק הינו אבן מעל 35.78 מ"מ2 (OR=5.03 CI 1.93-13.09). לא נמצא קשר למימדי אבן אחרים מהנ"ל, או ניתוח אנדואורולוגי קודם.

בכל האנליזות לא נמצא קשר לגיל, מין, צד, מחלת אבנים דו צדדית או מידת צפיפות האבן ביחידות האונספילד.

מסקנות:

• בעבודה זו זוהו מספר מדדים היכולים לשמש את הרופא הראשוני בערכת הסיכון לחסימת כליה בחולה עם עווית כליה גם אם לא מודגמת כעת בהדמיה עדכנית.
• ממדי האבן, מיקומה (ככל שיותר רחיקנית) וערכי ה- BMI של החולה נמצאו כמדדים עם ערכי ניבוי מובהקים לחסימה עתידית.
• ניתן לשלב מדדים אלה בנוסחה או במחשבון להערכת הצורך בניקוז, טיפול מוקדם או מעקב צמוד אחר חולים המגיעים למיון עקב עווית כליה.