רקע:

PCNL הינו טיפול מוכר ומקובל לאבנים גדולות או מורכבות בכליה או בשופכן העליון. לצד התועלת המוכחת, לניתוח זה קיימים סיבוכים בניתוח ובמהלך הבתר ניתוחי. חלק חשוב מסיבוכים אלו נגזר מאופן יצירת נתיב הגישה (tract). בעבודה נסקרו מספר משתנים היכולים לנבא כישלון בדיקור ראשון.

שיטות:

נתונים נאספו עבור 433 מטופלים שעברו PCNL בין השנים 2013-2016. בכל החולים נרשם האם הנתיב בוצע בהצלחה בדקירה הראשונה או ביותר מניסיון בודד. נבדקו מספר משתנים כגורמים מנבאים לכישלון בדיקור ראשון ב-PCNL. ערך סף למובהקות סטטיסטית נקבע כ0.05 p value<.

תוצאות:

באנליזה חד משתנית נמצא קשר מובהק לכישלון בדיקור ראשון בPCNL להימצאות אבן יציקה (ע"פ CROES), דירוג האבן על פי Guy`s Stone Score.

עם זאת, לא נמצא קשר בין מין, הימצאות תומכן, מדד S.T.O.N.E לחסימה, צפיפות האבן על פי HU, מיקום האבן ומספר האבנים..

באנליזה רב משתנית, הגורמים המנבאים באופן מובהק את הכישלון ביצירת נתיב הגישה בדקירה ראשונה היו מרחק עור אבן במדידה בזוית 300 מעלות כפי שנמדד ב- CT, דרגת ההידרונפרוזיס (0-4), וכן דרגת החסימה על פי ניקוד S.T.O.N.E..

מסקנות:

• מרחק עור-אבן בנתיב הדקירה הצפוי (OR=0.025; p=0.029), ודרגת ההידרונפרוזיס (OR=0.543; P=0.03), נמצאו כמדדים פרוגנוסטיים לקושי ביצירת הנתיב ב- PCNL.
• בחולה עם מרחק עור-אבן גדול ומערכת מאספת חסומה יש לצפות לקושי כמתואר