The Law of the Sotah and the Cup of Wrath: Between Substantive Law and Adjectival Law

ההליך המתואר בחוק הסוטה והעקרונות המשפטיים שבבסיסו חריגים בהשוואה לעקרונות המשפטיים המקובלים. מצב זה מעורר קושי בנוגע לתפקידו של ההליך ולמהותו של החוק. עיון בטקסטים נבואיים חושף דימוי שמשתקף בו הליך דומה: "כוס התרעלה". הקושי באיתור מקבילה ספרותית או מציאותית לדימוי זה, הוביל חוקרים אחדים להתייחס אליו כמוטיב ספרותי שאין לו אחיזה במציאות. אבל היקף השימוש בדימוי הוביל בצדק את מרבית החוקרים להניח שבדימוי משתקף "מושב בחיים" כלשהו. שתי השערות קיבלו אחיזה בין החוקרים. השערתו של קאסוטו שמקור הדימוי במארח המחלק כוסות יין לאורחי סעודתו והשערתו של מק-קיין שמקור הדימוי באורדיל המשתקף בחוק הסוטה. לפי מק-קיין היין שבדימוי אינו רעיל ואף על פי כן בכוחו להרעיל את אלו שימצאו אשמים, כשם שמי הסוטה אינם רעילים ואף על פי כן בכוחם לקלל את האישה שתימצא אשמה. בהרצאתי אציג את הנבואות שבהן הדימוי מוזכר ואתייחס למכלול הפרטים המאפיינים אותו, ומתוך כך תתבררנה הבעיות הקיימות בהשערתו של קאסוטו. לאחר מכן אשווה בין ההליך המשתקף בדימוי ובין ההליך המתואר בחוק הסוטה ואצביע על הקשיים הקיימים גם בהשערתו של מק-קיין. לעומת זאת, בחינת הביטויים החוזרים בחוק הסוטה תחשוף שני אלמנטים מרכזיים שהמחוקק מבקש להדגיש בהשוואה לנבואות העוסקות בכוס התרעלה: 1. הדרישה שהטקס ייערך באחריות הכהן ולא באחריות הבעל; 2. שיש להשקות את האישה מים כאמצעי לבדיקת אשמתה ולא רעל או יין כאמצעי להענשתה. שני אלמנטים אלו מדגימים את ההבדל הדרמטי שבין החוק הרשמי (הסובסטנטיבי) המשתקף בחוק הסוטה ובין החוק התיאורי (האדג`קטיבי) המשתקף בדימוי כוס התרעלה. בהסתמך על הבדל זה אטען שתפקידו של חוק הסוטה הוא למסד ולעדן את תופעת השקיית הנואפת שהתקיימה בפועל בתקופת המקרא.