הקדמה:
קיימות שתי גישות לעיתוי ביופסיות גידולי כליה המועמדים לאבלציה טרמית.
בביופסיה ביום הטיפול: אשפוז יחיד לשתי הפעולות, תגובה רגשית וחשש החולה מתרכזים בפעולה אחת והביופסיה מבוצעת בהרדמה. אולם הפעולה החודרנית מבוצעת ללא אבחנה היסטולוגית, במקרה של דימום לאחר ביופסיה קיים חשש שהטיפול באבלציה הטרמית לא יצלח.
לעומת זאת לביצוע ביופסיות במועד נפרד, טרם הטיפול יתרון בכך שהפעולה החודרנית מבוצעת בתהליך שאתי מוכח בלבד. אולם גישה מחייבת שני אשפוזים נפרדים עם עלות כלכלית גבוהה יותר, התמודדות רגשית כפולה של החולה.
במרכזנו בתחילה בוצעו הביופסיות בו זמנית עם הטיפול האבלטיבי. מאז 2014 הביופסיות מבוצעות טרם הטיפול.
מטרה:
לסכם את ניסיוננו ולערוך השוואה בין שתי השיטות.
חולים ושיטות:
מאפריל 2012 ועד אוגוסט 2016, בוצעו 43 צריבות בגלי רדיו לתהליכים בכליה, ב-41 חולים
(32 גברים, 9 נשים, גיל ממוצע 67, טווח הגילאים 47-89 שנים).
בקבוצת המחקר נכללו 38 חולים אשר עברו ביופסיה ואבלציה טרמית.
קבוצה I: ב-16 חולים הביופסיות בוצעו בו זמנית עם האבלציה הטרמית.
קבוצה II: ב-22 חולים הביופסיות בוצעו במועד נפרד טרם האבלציה הטרמית.
לציין, בתקופה זו בוצעו 49 ביופסיות לתהליכים בכליה, מתוכם 2 אונקוציטומות, 1 אנגיומיוליפומה, 6 גידולים ממקור שאינו כלייתי (סה"כ 18%).
תוצאות:
קבוצה I: בחולה אחד התפתח דימום לאחר הביופסיה שגרם לצריבה טרמית לא יעילה. בתשובה היסטולגית: אונקוציטומה.
קבוצה II: בחולה אחד היה דימום לאחר ביופסיה, טופל ע"י מנות דם.
מסקנות:
לאחר ניסיון של מעל 4 שנים בטיפול באבלציה טרמית לגידולי כליה אנו סבורים כי קיים יתרון לפיצול מועד הביופסיה ומועד הטיפול.
אנו מבצעים טיפולים לחולים עם גידול מוכח בלבד ובכך מונעים טיפול חודרני שאינו דרוש.