ילדים דו-לשוניים אשר נחשפים ומשתמשים בשתי השפות באופן עקבי מצליחים לפתח שתי מערכות לשוניות עצמאיות באופן זהה לחד-לשוניים אך, יחד עם זאת, מתקיים אצלם "הפרופיל הדו-לשוני הייחודי". בעקבות פרופיל מורכב זה קיים קושי להעריך את ההתפתחות השפתית של אותם הילדים בכל אחת מן השפות. על מנת למנוע אבחנה לקויה, ישנה חשיבות להבין ולפרש את תוצאות האבחונים המיועדים לילדים חד-לשוניים בקרב קבוצות של ילדים דו-לשוניים (Paradis, Genesee & Crago, 2004).
לשם כך, המחקר הנוכחי בדק 18 ילדים דו-לשוניים בעלי התפתחות שפה תקינה, בני 5:00-5:11, דוברי עברית ואנגלית, באמצעות אבחון הכצנברגר (כצנברגר, 2009) ואבחון ה-CELF Preschool (Wiig, Secord, & Semel, 2006). מטרות המחקר היו לקבוע את רמת התפקוד של הילדים בכל אחד מן האבחונים, להשוות את רמת התפקוד שלהם לזה של ילדים חד-לשוניים ולבחון את השפעתם של גורמי חשיפה על תוצאות האבחונים.
תוצאות המחקר מחזקות את קיומו של "הפרופיל הדו-לשוני". שכן, נמצא כי בשני האבחונים היו תתי מבחנים בהם לא היה הבדל מובהק בין הקבוצות וכן היו תתי מבחנים בהם נמצא הבדל בין הקבוצות, לעתים לטובת הילדים החד-לשוניים ולעתים לטובת הילדים הדו-לשוניים. כמו כן, נמצא קשר בין גורמי החשיפה לתוצאות שהתקבלו באבחונים.
מחקר זה מהווה מחקר ראשוני בניסיון לפרש את תוצאותיהם של ילדים דו-לשוניים באבחונים המיועדים לילדים חד-לשוניים. תוצאותיו מדגישות, בין היתר, את הצורך בהכרת "הפרופיל הדו-לשוני" ולאור הכרות זו, ביצוע אבחון מתאים ומקיף בקליניקה.
