חומרת תסמיני השלפוחית הרגיזה ותגובה לטיפול במטופלים עם סרטן המעבר של שלפוחית השתן אחרי טיפולי סינרגו

מבוא: טיפולי סינרגו מקובלים ויעילים בסרטן המעבר (TCC) של שלפוחית השתן. למרות שתאורו בספרות הפרעות במתן השתן סביב טיפולי סינרגו, מעט דווח לגבי השפעתו ארוכת טווח על חומרת ההפרעות ותגובה לטיפול אנטימוסקריני. מטרת המחקר לתאר את חומרת תסמיני השלפוחית הרגיזה (OAB) ותגובה לטיפול התרופתי. שיטות: מחקר פרוספקטיבי שגויסו 16 מטופלים אשר סיימו סינרגו עד שנה לפני תחילת המחקר. נבדקו נתונים דמוגרפיים, גורמי סיכון ל-TCC, חומרת OAB על פי שאלונים מתוקפים: PPBC ו-OAB-SS. לכל אחד עם חומרה קלה עד בינונית הוצא טיפול למשך חודש ב-Fesoterodine 4MG וכחודש מאוחר יותר הוערכה שביעות הרצון לטיפול על פי OAB-SAT-q. כל מי שלא שבע רצון קיבל אפשרות להעלות ל-8mg ומי שהיה שבע רצון, לא היה מעוניין בטיפול או לא היה עם תסמיני OAB סיים את המחקר. תוצאות: 11/16(69%) היו גברים בגיל ממוצע 73.6(63-91) שנים. 10/16(63%) קיבלו פרוטוקול אבלטיבי. זמן ממוצע בין סינרגו לתשאול היה 6.6(1-10) שנים. ניקוד PPBC ממוצע היה 1.5(1-5), OAB-SS ממוצע היה 11.6. 7/16(44%) טופלו בעבר באנטימוסקריניים, 2/7 כבר טופלו תרופתית ללא הצלחה. 5/7 לא טופלו לאחרונה ולכן הותחל טיפול תרופתי ולאחר כחודש על פי OAB-SAT-q הושג בהם שיפור מספק בתסמינים. ב3/16 בהיעדר תגובה לטיפול נצפתה היענות נמוכה באורודינמיקה וב2/3 הוכנס קטטר. סיכום: למרות שסינרגו גרם לOAB זמן ארוך אחרי סיומו, כשליש לא טופלו בכניסתם למחקר וכשהותחל, השיגו שיפור ניכר בתסמיני OAB. יחד עם זאת, ב-18% מהמטופלים נצפתה פגיעה בהיענות בשלפוחית.