האם מוצדק ניתוח רדיקאלי בגידולי כליה בשלב T1b - האם נשמר התפקוד הכליתי?

מבוא ומטרה: שאת בכליה מסוג RCC עם אחוז התמותה הגבוה ביותר מכלל המקרים המאובחנים לעומת שאר השאתות בדרכי השתן. טרם נקבעו קווים מנחים לטיפול במקרים עם גידול RCC בשלב T1b במקרים עם כליה נגדית תקינה, ובהעדר התוויה מוחלטת לשימור הכליה.

שיטות וחומרים:

מיולי 2004 עד יולי 2016, היו 62 מקרים אשר עברו כריתה נרחבת לפרוסקופית של הכליה בשל גידול כליתי בשלב קליני T1b. בכל המקרים היתה כליה נגדית תקינה, קריאטינין תקין. בכל המקרים היה מעקב שכלל בדיקה פיזיקלית, ובדיקות דימות, ובדיקות מעבדה כולל קריאטינין: יום לפני הניתוח, יום אחרי, חודש, 3 חודשים, חצי שנה, ומדי שנה עד שבע שנים. ממוצע המעקב 45 חודשים (טווח 2-112 חודשים).

תוצאות: הגיל הממוצע 66 שנים. 30 זכרים ו- 32 נשים. 31 מקרים מכל צד. ממוצע הקוטר המקסימלי של הגידול 5.4 ס"מ. ממוצע הדימום 135.5 סמ"ק (20-1200 סמ"ק), משך הניתוח הממוצע 176.8 דקות, (85-300 דקות). ממוצע ימי האשפוז 3.4 ימים (2.5-9 ימים). סיבוכים לאחר הניתוח היו בארבעה מקרים (6.4%): בקע, פקקת ורידית עמוקה, איליוס ממושך, ופרפור פרוזדורים. 11 נפטרו במהלך המעקב, שלושה מהם מגרורות. שמונה מקרים היו עם שלב מחלה מתקדם או אגריסיבי יותר. לא היה צורך בדיאליזה באף מקרה. ממוצע ערכי הקריאטינין: יום טרם הניתוח, יום , חודש, 3 חודשים, חצי שנה, שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע שנים לאחר הניתוח היו: 0.9, 1.2, 1.2, 1.3, 1.3, 1.3, 1.2, 1.3, 1.2, 1.1, 1.1, 1.1 ((p<0.05.

מסקנות:

במקרים עם גידול כליתי בשלב קליני T1b אשר עברו כריתה נרחבת לפרוסקופית, היה שימור התפקוד הכליתי במשך תקופת המעקב, לא היה צורך בדיאליזה באף מקרה. בכרבע מהמקרים התגלתה מחלה מתקדמת יותר או התפתחו גרורות.