מבוא
קשיון אבני כליה, הנמדד על ידי (Hausfield-Units (HU בבדיקת CT בפרוטוקול אבנים, נקשר לסיכויי הצלחה של ESWL ו-PCNL. מטרת המחקר לבדוק השפעת קשיון אבנים על תוצאות ניתוחיות ושיעור סיבוכים בחולים שעברו אורטרו-נפרוסקופיה (RIRS) וריסוק אבני כליה בלייזר.
שיטות וחומרים
בין החודשים 12.2013–12.2015 בוצעו במוסדנו 1327 פעולות אנדאורולוגיות. נסקרו תיקי חולים שעברו RIRS חד-צדדי וריסוק אבני כליה. נכללו חולים אשר להם אבני כליה בלבד ללא אבני שופכן, ולהם CT זמין להערכת מסת וקשיון האבנים. נאספו נתונים דמוגרפיים, הערכת מחלת האבנים (מסת האבנים המחושבת על ידי סך הגדלים של כל האבנים, קשיון האבנים המשוקלל לכל מטופל), תוצאות ניתוחיות (סיבוכים ומשך הניתוח), סיבוכים באשפוז, ונתוני מעקב מרפאתי (UTI, כאבים, פניות למיון, ריסוק חוזר, מצב חופשי מאבנים SF))). בוצע univariate ו- multivariate analysis לבדיקת הקשר בין קשיון האבנים לנתונים הנ"ל.
תוצאות
אוכלוסיית המחקר מנתה 178 חולים, 119 גברים, בגיל חציוני של 56 שנים (טווח 18-84). מספר האבנים הממוצע היה 1.6, מסת האבנים החציונית הייתה 17 מ"מ (טווח 5-67). הקשיון המשוקלל החציוני היה 1000HU (טווח 246-1720). משך המעקב הממוצע היה 114 ימים.
לא נמצא קשר בין קשיון האבנים לבין מצב חופשי מאבנים (p=0.986), סיבוכים בניתוח (p=0.223), סיבוכים באשפוז (p=0.103), פניות למיון (p=0.790), זיהומים בדרכי השתן (p=0.789), וצורך בפעולות ריסוק חוזרות (p=0.252). נמצא קשר בין קשיון האבנים לבין משך ניתוח ארוך יותר (p=0.026).
מסקנות
קשיון האבנים אינו מנבא שיעור סיבוכים בניתוח, מצב חופשי מאבנים (SF), סיבוכים לאחר הניתוח, או הצורך בפעולות ריסוק חוזרות. אך כן נמצא קשור לזמן ניתוח ארוך יותר באבנים קשות יותר. יש לקחת בחשבון מדד זה בעת בחירת הגישה הניתוחית.