צביעה אימונו-היסטו-כמית לליגנד PD-L1 על פני סרטן שלפוחית השתן (T1HG) בתור מנבע להתקדמות המחלה.

מבוא:

בקרב חולי סרטן שלפוחית השתן (UC) החודר לשכבת הלמינה פרופריה (T1HG), חצי מהחולים יתקדמו למחלה חודר-שריר (MIBC), ושליש ימותו ממחלה גרורתית במעקב ארוך טווח.

UC התגלתה כמחלה המגיבה לטיפול אימונותרפיה על ידי שטיפות שלפוחית השתן עם BCG. לאחרונה, תחום טיפול האימונותרפי התחדש עם עבודות על immune checkpoints, לדוגמה PD-1/PD-L1.

PD-1 הוא קולטן immune inhibitory על פני תאי ה- cytotoxic T, ו-PD-L1 הוא ליגנד שנמצא על פני תאים של מערכת החיסון ובנוסף, מבחר סוגי סרטן. הקשר, PD-1/PD-L1 הוצע כנקודת בריחה לתאי סרטן מתגובה חיסונית בתוך המיקרו-סביבה של הגידול. מספר עבודות הוראו קשר בין stage של UC לצביעת PD-L1, כולל שיפור בתמותה לחולי גרורתי שהיו חיוביים ל-PD-L1 באבחנה הראשונה. למרות זאת, אף עבודה התמקדה על קבוצה המשמעותית, T1HG.

לכן, מטרתנו הינה לברר ביטוי של PD-L1 על פני UC T1HG ובנוסף, לבדוק את הקורקלציה להתקדמות של מחלת UC ל-MIBC.

שיטות מחקר:

שש-עשרי מקרים של UC T1HG בין השנים 2003 ו- 2009 נצבעו לליגנד PD-L1 באופן אימונו-היסטו-כמית. השוונו את שיעור התקדמות המחלה לפי צביעת PD-L1. בנוסף, תיארנו פקטורים כגון גיל, משקל, שימוש בשטיפות BCG בעבר וזמן עד להתקדמות, בתור פקטור מנבא צביעת PD-L1.

תוצאות:

מתוך שש-עשרי המקרים, 4 (25%) נצבעו חיובי ל- PD-L1. בבדיקת קשר בין PD-L1 להתקדמות המחלה, לא הוכח כל קשר (Fisher exact test; p=1). בבדיקות קשר בין צביעת PD-L1 לגיל (Fisher; p=0.65), משקל (Fisher; p=0.76) ושימוש בשטיפות BCG בעבר (Fisher; p=1), לא הוכח כל קשר. בנתון זמן עד להתקדמות, היו מעט מקרים להשוואה (Wilcoxon/Mann-Whitney).

מסקנות:

שימוש בליגנד PD-L1 לא יעיל בתור מנבא התקדמות מחלת UC T1HG.