השפעת מתן עירוי דם סביב ניתוחי על שרידות לאחר כריתת כליה לממאירות ראשונית של הכליה

רקע: עירוי דם אלוגני סביב ניתוחי (perioperative blood transfusion (PBT)) נמצא קשור בשיעור גבוה של סיבוכים בתר ניתוחיים ועלייה בסיכון לתמותה במספר מחלות ממאירות. הקשר בין מתן PBT לשרידות במטופלים אשר עוברים כריתת כליה לממאירות ראשונית של הכליה (RCC) נותר שנוי במחלוקת. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הקשר בין מתן עירוי דם להישנות מחלה ולתמותה במטופלים אשר עברו כריתת כליה על רקע RCC.

שיטות: במחקר הנוכחי נסקרו נתוניהם של 1159 מטופלים אשר עברו כריתת כליה חלקית ורדיקלית על רקע RCC בין השנים 1988-2013. מתן עירוי דם סביב ניתוחי הוגדר כעירוי של תאי דם אדומים במהלך הניתוח או במהלך הבתר ניתוחי עד השחרור מבית החולים. שיטת קפלן-מאייר ו Cox-proportional-hazard regression-models שימשו להערכת הקשר בין PBT והתוצאים האונקולוגיים .נבדקו:שרידות כללית , שרידות ספציפית למחלה ופרק הזמן ללא התקדמות גרורתית או הישנות של המחלה.

תוצאות: מבין 1159, 198 (17%) נזקקו ל PBT. זמן המעקב החציוני היה 63.2 חודשים. בניתוח רב משתנים נמצא כי גודל הגידול, המוגלובין טרום-ניתוחי נמוך, גישה ניתוחית פתוחה ומעורבות קפסולרית קשורים בשיעור גבוה יותר של עירויי דם. בהשוואת התוצאים האונקולוגיים, נמצא כי PBT קשור בסיכון גבוה להישנות מחלה, התקדמות גרורתית, תמותה מ RCC ותמותה כללית. נקרוזיס גידולי ושלב פתולוגי מתקדם נצפו גם כן, קשורים בתמותה מ RCC. שלב פתולוגי וגרעיני (nuclear grade) מתקדם נצפו קשורים בהישנות מחלה.

מסקנות: מתן עירויי דם סביב ניתוחי כריתת כליה על רקע RCC, קשור בשיעור גבוה של הישנות מחלה, תמותה כללית ותמותה מ RCC. על אף הצורך באימות נוסף של התוצאות, יש להמשיך במאמצים לצמצם את השימוש בעירויי דם במטופלים אלו.